8 מועמדים מתמודדים על הכיסא הנחשף בקומה 5, 15 שנים הוא מאוייש ע״י אותו איש שכבר הפך למילה נרדפת לראש העיר, ד״ר יחיאל לסרי.
בפוליטיקה כמו בפוליטיקה באופן כללי, ובימי בחירות בפרט, מוסרות הכפפות ונראה שמותר לכולם להגיד הכל, ואכן כולם אומרים הכל. ללא מחסומים וללא רסן וללא קשר לסיכוי האמיתי של כל מועמד או מועמדת לרשת את הכיסא. ככה זה, בקמפיין הכל מותר!
אנחנו נמצאים בבתחילת יולי ולא רק הכפפות הוסרו, אלא גם המעיל ובחלק מהמקרים גם הנעליים. אשדוד לא זוכרת קמפיינים שמתחילים באפריל ובטח לא זוכרים את יחיאל לסרי מרים מטה ויוצא כבר בקמפיין לפני אוגוסט… להזכירכם רק סיימנו את ביוני.
ריבוי המועמדים מכניס קצת פניקה, אוטוסטרדת המידע העוברת ברשתות החברתיות ובאתרים המקומיים גורמת למחשבות ובעיקר לדאגות בקרב המועמדים והם נאלצים לשבור את הראש איך להגיע לתושבי העיר ולזכות בקולם, בעוד 4 חודשים.
אין ספק שהמשחק הגדול הוא הכסף, יותר חשיפה ממומנת מגיעה ליותר אנשים ובכך אפשר איכשהו להתגבר על המכשול הראשון, המוכרות והזכירות.
הקהל האשדודי אדיש ברובו, ולא ממש מתעניין בפוליטיקה מקומית, ואפשר להבין אותו.
המצב המורכב הזה מביא את המועמדים לירות לכמה כיוונים מאולצים כדי לנסות ולהשתלט על השיח הפוליטי בעיר ולפעמים זה גם מצליח להם.
גם היצירתיות של הקמפיינים יכולים לגנוב שיח יומי כזה אחר, אבל עד כה לא ממש התברכנו ברעיונות מקוריים או שנחשפנו למחשבה עודפת של מי מהמועמדים, ובהעדר יצירתיות ומחשבה מחוץ לקופסה נותר רק לשלם על כל פרסום ופרסום. השמיכה התקציבית הקצרה תדרוש מכל אחד מהמועמדים לנהל את זמן הקמפיין ואת ציר הזמן, אחרת יגיעו לישורת האחרונה עם הכיסים ריקים וללא תקציב יום בחירות שאמור לסכם את כל הקמפיין ל-24 השעות הגורליות ביותר ב-5 השנים הבאות.
הלחץ של כל ההקדמההנ״ל מביא את המועמדים לא פעם לאובדן שליטה, גם אם זמני או רגעי, מצליחים המועמדים/ות לייצר שיח שלילי ואישי שפותח חזית אישית מול המתחרים. גם אם נראה שבאותו רגע מדובר ב״שיחוק״ לאורך זמן זה יתנקם בכל אחד מהם ובכולם יחד.
הסיבוב השני שנראה קרוב מתמיד הפעם יכול להביא לבריתות הפוכות, הרבה בגלל דברים שנאמרו בסבב א׳ ויושבים חזק על הלב, בסוף כולם חייבים להבין שמדובר בבני אדם, כאלה שבסוף יום נכנסים הביתה, מחבקים את הילדים, האישה, וצריכים להסתכל להם בעיניים. ההאשמות המחפירות שנתפרות פה לכולם גורמות לנזקים אדירים ולא פעם ריח הנקמה ננשם בחדר, רגע לפני ששמים את הראש על הכרית.
המועמדים חייבים להישאר צלולים וחדים מכמה סיבות:
- נותר עוד מלא זמן ולא שווה להידלק על כולם בשלב כל כך מוקדם, אין לדעת מה יהיה וזה מאוד מאוד מוקדם לייצר אוייבי דם.
- היות ולא ניתן לחזות את התוצאות רצוי להשאיר תקווה או מקום לשיתופי פעולה, בין אם איחודים או הסכמי עודפים או אפילו גיוס תמיכה בסבב השני, קרב שכל קול וקול חשוב ויכול להכריע את המערכה.
הטיפ שלי:
תישארו ממלכתיים, שנאה וכעס לא הוכיחו אף פעם את עצמם כמנצחים, תחשבו פעמיים לפני כל כותרת מפוצצת, סוף מעשה במחשבה תחילה.
