״ניקוי ראש״ – מאור ברוכמן: על המרחק הקצר שבין מאור לחשיכה.

״ניקוי ראש״ - מאור ברוכמן: על המרחק הקצר שבין מאור לחשיכה.

במוצ"ש האחרון הודחה מאור ברוכמן מבית האח הגדול.

הרוב הגדול של צופי התוכנית צהלו משמחה. רוב דיירי הבית נשמו לרווחה.

מאור היתה דיירת איומה, בלתי נסבלת, מושכת אש ומייצרת אנטגוניזם, אבל היא גם יצרה עוד דבר – היא העירה בכולנו כחברה את הצורך לבחון את עצמנו, ולחשוב אם לא אנחנו הם אלה שיצרנו והאכלנו את המפלצת הזאת, ואני מפרט על כך בהמשך…

מרגע שמאור נכנסה לבית, היא הספיקה לריב עם כל הדיירים, כולל מי שנחשבו לחבריה הקרובים. אבל ריב של מאור זה לא ריב רגיל – כשהיא רבה עם מישהו, היא לא מרפה ממנו עד שהיא עושה וידוא הריגה. היא יורדת לפסים הכי אישיים שאפשר. רומסת, קוטלת, מכישה ומתישה את היריב. היא מרפה רק כשהיא מקבלת תחושת סיפוק ומרגישה שניצחה והביסה את הצד השני.

אבל הסיפוק של מאור מהבסת היריב לא נמשך הרבה זמן. כשהיא מרגישה שהצד השני פגוע קשה, היא מתחילה להבין שהגזימה, נזכרת בילדה הפגועה שהיא בעצמה היתה, ומיד מתייסרת ואפילו בוכה מצער (צער זמני ביותר, עד שהטירוף חוזר אליה ועובר לקרבן הבא).

מדוע אני טוען שהחברה שלנו היא זאת שמייצרת את ״המפלצות״ האלה? כי ברור לי שיש קשר ישיר בין מאור הביצ'ית, למאור הילדה שסבלה מחרמות, הצקות והתעללויות בילדות. בתעודת הזהות שלה שהוקרנה בפרק הכניסה של הדיירים, היא סיפרה על הסבל והעצב שהיא סוחבת מימי בית הספר – קראו לה "מאור חמור", כינו אותה ג'ירפה, רוסיה מסריחה.. את ההפסקות בבית הספר היא בילתה בשירותים בתוך תא נעול, מתגוננת מפני התלמידים. כתוצאה מהחוויות הקשות האלה, היא אומרת שם "היום מי שיגיד לי משהו, אני אקבור אותו. אני אמצא את נקודות התורפה שלו, את הנקודה הכי חלשה והכי כואבת אצלו, ואני אסובב שם".

0

מאור ברוכמן – צילום מסך ערוץ 13

0

בכל פעם שמישהו מתעמת עם מאור, היא נזכרת בילדה המותקפת שהיא היתה. החשש שלה לחזור להרגיש כמו שהיא הרגישה בילדות, גורם לה להגיב מיד בתוקפנות ובעוצמת יתר. היא עושה הכל להרתיע כי היא לא מוכנה לחזור לתקופה שבה היא הרגישה מאוימת ומפוחדת.

זאת הסיבה שקשה לה כשמשקרים לה, או אם היא מזהה חוסר נאמנות. היא מטילה אימה על כל מי שלא בצד שלה. מבקשת שיקראו לה "מלכה". הניסיון שלה להיות שליטת הבית נובע מהפחד לחזור לתקופה שהיא היתה חסרת אונים בילדות, ומהחשש לחשוף את חוסר הביטחון ואת הדימוי העצמי המעורער שלה.

אם אנחנו כחברה לא רוצים לייצר עוד מאור כאלה שיחיו בינינו, עלינו לחנך את ילדינו לקבל ולהכיל את האחר. להעניש בחומרה את מי שעושים חרם על ילדים אחרים, ולגלות חוסר סובלנות לבריונות בבתי הספר.

אני לא בטוח שמאור היתה מספיק זמן בבית האח, כדי לעשות את התיקון שכ"כ נדרש, אבל אני מקווה שכשהיא תקרא את הטוקבקים והתגובות בקבוצות השונות, ואולי גם את הטור הזה, היא תתחיל להפנים שבדרך הזאת שלה לא יהיה לה טוב אף פעם. היא עברה בחיים מספיק. עליה להתנתק מהילדה עם הנפש הפצועה והמצולקת, ולבחור להתחיל להיות מאושרת.

הכי מגיע לה.

0

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*