טקס הדלקת המשואות היה במשך עשרות שנים אחד הרגעים המזוקקים ביותר של הממלכתיות הישראלית.
רגע שבו מדינה שלימה מתבוננת בעצמה, ומרשה לעצמה להתרגש באמת. גם מהמעמד, אבל בעיקר מהאנשים. מהסיפורים. מהפסיפס האנושי שהרכיב את התקווה הישראלית.

אבל משהו השתבש בדרך.

מה קרה לטקס שהיה פעם סמל לאחדות, והפך לאירוע שמעורר מחלוקת, ביקורת ולעיתים אפילו מבוכה?
איך קרה שהזכות להשיא משואה, שהייתה בעבר שיא של הוקרה ציבורית, הפכה בעיני לא מעט מועמדים להצעה שכדאי לסרב לה?

התשובה לא מקרית.

שנים האחרונות הטקס הולך ומתרחק מהקו הממלכתי הרחב שאפיין אותו. במקום לייצג את כלל הציבור על גווניו, אמונותיו וסיפוריו, הוא נתפס יותר ויותר כאירוע עם גוון אידאולוגי ברור. הבחירות במי ידליק משואה, התכנים, הנאומים, כל אלה מקבלים לא פעם ניחוח פוליטי, ולעיתים אפילו מפלג.

כשזה קורה הציבור מרגיש.

א במקרה אנו עדים לגל הולך ומתרחב של סירובים. זו כבר תופעה.
כששמות כמו חנה לסלאו, בועז שרעבי ועידן עמדי בוחרים לוותר, וכאשר גם דמויות כמו דנה אינטרנשיונל מתלבטות ארוכות אם להיענות להזמנה, זה כבר לא מקרה פרטי, אלא סימפטום.

גם הסירוב של התצפיתניות ששבו מהשבי – נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר ודניאלה גלבוע, הוא רגע שצריך היה לטלטל את מקבלי ההחלטות. לא בגלל מי שסירב, אלא בגלל מה שזה אומר על האמון.

זה לא התחיל היום. לאורך השנים נשמעו סירובים גם מצד אנשי רוח מהשורה הראשונה כמו עמוס עוז, דוד גרוסמן, יהונתן גפן ואחינועם ניני. לעיתים בשקט ולעיתים כמחאה גלויה.

כשכל כך רבים בוחרים לוותר על הבמה הכי ממלכתית שיש, זו כבר לא רק ביקורת. זו נורה אדומה בוהקת.

גם דבריה של ירדנה ארזי בשנה שעברה, כשאמרה ש"הטקס ממלכתי אבל התקופה כבר לא ממלכתית", אחרי שסירבה להשיא משואה, מצליחים לתאר את התחושה במדויק. הבעיה אינה רק בטקס, אלא ברוח התקופה שהוא משקף.

ובכל זאת, דווקא בגלל זה אסור לוותר עליו.

טקס המשואות הוא לא עוד מופע. הוא סמל, והוא צריך לחזור להיות כזה. פחות פוליטיקה, פחות סינון אידאולוגי, פחות נאומים שמנסים לחנך, יותר אנשים שמספרים סיפור ישראלי משותף, יותר גיוון אמיתי ויותר ממלכתיות. כי בסופו של דבר, משואה לא אמורה להאיר צד אחד. היא אמורה להאיר לכולם.

בתקווה תתחיל בקרוב תקופה חדשה עם דרך חדשה. דרך שתצליח להחזיר לטקס הזה את מה שאבד לו. את האמון, את ההתרגשות, ובעיקר את היכולת לחבר בינינו, ולו לרגע אחד, סביב אור אחד משותף.

0

ליחצו על האריה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר