בין הבטחות לבגידה – למה אנחנו מפסיקים להאמין לפוליטיקאים?
לפני שלושה חודשים, בצעד שהפתיע רבים מתושבי אשדוד, ערקה סופה לנדבר, חברת מועצת העיר מטעם סיעת "אין לנו עוד אשדוד" בראשות הלן גלבר, והצטרפה לקואליציית לסרי והחרדים.
תושבים רבים בעיר הופתעו כששמעו על המהלך התמוה. אבל מי שמכירים את גב' לנדבר או את העבר הפוליטי שלה, הכי פחות הופתעו – היא התחילה את ה"קריירה" הפוליטית שלה במחנה השמאל כח"כ מטעם מפלגת העבודה. משם ערקה לאביגדור ליברמן מ"ישראל ביתנו" שנחשבה בזמנו לימין קיצוני, רק כי ליברמן הציע לה תפקיד מפתה.
גם באשדוד לנדבר ידועה כמקפצת מסיעה לסיעה עפ"י שיקולים אינטרסנטיים ואישיים. כשראתה ששמעון כצנלסון החבר שלה לדרך נחלש בסקרים, הצהירה שהיא תומכת באלי נכט שהתמודד אף הוא כרשימה עצמאית, וביקשה להצטרף אליו. כשלא קיבלה ממנו את המקום השני, נטשה גם אותו ועברה לרשימה של עו"ד הלן גלבר "אין לנו עוד אשדוד", גם ממנה כאמור פרשה ועברה לקואליציה, תמורת תפקיד חסר שיניים ולא משמעותי.
אני תוהה מה מרגישים תושבים שבחרו בסיעת "אין לנו עוד אשדוד" כאלטרנטיבה להנהגה הנוכחית, כשהקולות שלהם עברו בדיוק למי שאותו הם רצו להחליף.
מה חושבים אותם תושבים שגב' לנדבר עמדה מולם בחוגי בית לפני הבחירות, וסיפרה להם על "חבורה של מושחתים שמנהלת את העיר", ועל הצורך להחליף את ראש העיר בהלן גלבר "היחידה שראויה והיחידה שאכפת לה מהתושבים" (בזה היא צדקה), כשהם רואים את לנדבר לוקחת את המנדט שהיא קיבלה מהם, ומעבירה את הקולות שלהם למי שאותו הם לא רוצים כראש עיר מסיבות כ"כ מוצדקות !
ובכלל, איך אישה כזאת מסוגלת לצאת מהבית ולהראות את הפרצוף שלה בפומבי ? איך היא יכולה להסתכל לציבור בפנים מבלי להתבייש ? ממה עשויים האנשים האלה?
0
הלן וסופה בימים אחרים… לגמרי
0
דוגמה נוספת מהעת האחרונה היא גדעון סער, מי שחרט על דגלו קו ברור נגד נתניהו, והצהיר "מסוכן שנתניהו ימשיך לכהן. המשך שלטון נתניהו מחליש את המדינה", תוך שהוא מתחייב לא לשבת תחתיו ולא להצטרף אליו, ואף חותם על הצהרה כזאת בשידור חי בטלויזיה. סער שביקש את אמון הציבור בשם עקרונות ברורים, מצא את עצמו אחרי הבחירות שוב באותה ממשלה, עם האיש שמפניו הוא הזהיר את הציבור.
כשזה הופך לשיטה – הבעיה היא כבר לא בפוליטיקאי אחד או שניים, אלא באמון הציבורי כולו.
נבחרי ציבור מתייצבים ערב הבחירות מול מצלמות ומול אזרחים, מצהירים הצהרות חד-משמעיות : "אני לא אשב איתו", "אנחנו האלטרנטיבה", "הצבעה לי היא הצבעה לשינוי". ואז כשהקולות נשלחים לספירה והכיסא מתקרב – פתאום ההצהרות מתמסמסות, והערכים זזים הצידה לטובת "האחריות הלאומית".
כשציבור הבוחרים רואה שוב ושוב שפוליטיקאים "עושים סיבוב" על הקולות שלו, ושלא באמת מתכוונים לעמוד בהבטחות – הוא פשוט מפסיק לשתף פעולה עם המשחק הזה. זו אחת הסיבות המרכזיות לשיעורי הצבעה נמוכים, לאדישות, לתחושת בוז לפוליטיקאים וניכור מהמערכת.
הטענה ש"פוליטיקה היא אומנות הפשרות" הפכה למקלט נוח מדי לבגידות פוליטיות. אבל יש הבדל עמוק בין פשרה לבין הונאה. כשאדם נבחר תחת דגל מסוים ואז עובר למפלגה יריבה – הוא לא עשה פשרה. הוא מרמה את בוחריו !
אולי הגיע הזמן לשקול פתרונות: חקיקה שתחייב חבר כנסת שמתפצל ממפלגתו להתפטר ! יש לקבוע כללים ברורים שיגנו על אמון הציבור, ואולי הכי חשוב – לדרוש אחריות מוסרית. כי דמוקרטיה לא יכולה להתקיים כשבוחרים מרגישים שהם רק כלי משחק בידיים של פוליטיקאים ציניים, שאין להם אידאולוגיה, אין להם אג'נדות ואין להם ערכים. יש רק את טובתם האישית לנגד עיניהם.
מפוליטיקאים נדרש להיות בעלי ערכים ואידאולוגיות ברורות. יש לזה חשיבות רבה כי הם קובעים איך ייראה אורח חיינו, ובמובן מסוים גם קובעים את עתידנו.
עלינו לבוז להם ולסלק מהזירה הפוליטית את כל מי שבגדו באמון שלנו.
0
