איך הפכנו מעיר של עמל, בנייה ויצירה, לעיר של קבצנות, תרומות ובטלה?
העם היהודי היה מאז ומתמיד ידוע בעמל כפיו. עם שעוסק במלאכה, מסחר, חקלאות, ובניית הארץ.
אשדוד אף היא התפרסמה בזכות היותה עיר פועלים. עיר של עבודה, בנייה, נמל, מפעלי תעשייה, מפעלים ביטחוניים ושלושה איזורי תעשייה שונים.
לצערנו ככל שיותר צעירים נוטשים את אשדוד, מתרבים הגורמים המאיימים לשנות את צביונה ותרבותה של העיר. זה ניכר בכל תחומי החיים, אך בולטת בעיקר לעין תופעת קופות הצדקה אשר באישון לילה מרותכות לכל עמוד, תמרור, מעקה או תחנת אוטובוס.
מיום ליום מתווספות עוד ועוד קופות לנוף האשדודי. ההתפשטות שלהן משתרעת על כל הרובעים הוותיקים
זה לא חשוב לעבריינים אם מדובר ברכוש פרטי או ציבורי, כי הרי אם הרשות המקומית לא אוכפת חוקים, אז למה שזה יפריע למישהו?
וכך אשדוד הופכת להיראות כמו מערת המכפלה או כמו קבר של איזה "צדיק".
מיום ליום מתווספות עוד ועוד קופות לנוף האשדודי. ההתפשטות שלהן משתרעת על כל הרובעים הוותיקים, וזה למרות שרובן נשארות ריקות. מעולם לא ראיתי אדם אחד זורק שם איזה מטבע, כי רוב הציבור כבר לא טיפש ויודע לאן הולכות התרומות האלה – בעיקר למימון הבטלה והבערות.
מרתכים בלילה והעירייה מפרקת ביום
עיר שבונה בתי מלון ושואפת לקדם את התיירות, הורסת את מתחם המנגלים בחוף הים כי זה לא נראה תיירותי, לא יכולה להרשות לעצמה להפוך לעיר הקופות הגדולה בארץ.
כשניסו לעשות את זה בתל אביב, יצאו עובדי העירייה עם רתכות משלהם ופירקו מיד את כל הקופות.
אלה מרתכים בלילה והעירייה מפרקת ביום, עד שהם מתייאשים.
כדאי שגם אצלנו תתחיל העירייה לפעול, כי התושבים כבר מאסו באוזלת היד שלה בכל הקשור לאכיפת חוקים.
למען הסר כל ספק, אני לא נגד תרומות ולא נגד עזרה לנזקקים. אבל יש לי בעיה עקרונית עם אנשים שמתוך בחירה לא יוצאים לעבוד ומגדירים את עצמם נזקקים.
בנוסף לקופות, הם מתדפקים על דלתותינו כדי לבקש תרומות בכל שעה משעות היום, כאילו שזה מובן מאליו שמי שעובדים קשה לפרנסתם, אמורים לחלק את שכרם למי שמעדיפים להתבטל.
זה לא יותר קל ויותר מכובד לצאת לעבוד, מאשר להתרוצץ מדלת לדלת, מקומה לקומה, מבניין לבניין ולהושיט יד לתרומות?
לא ברור לי מאיפה עזות המצח להקיש בדלת של דירה פרטית של אדם שלא מכירים, ולבקש תרומה.
לאחרונה הם התחילו גם לארוב לנהגים בצמתים, עם ספרוני הטפה שהם מנסים למכור.
אני תוהה ביני לבין עצמי – אם הם מאמינים שיש מישהו שנתן להם רשימה של חוקים וציוויים, אז למה הם לא נענים לציווי "בזיעת אפך תאכל לחם"?
במקורות שאותם הם משננים, יש המון התייחסויות לנושא העבודה והיצירה.. האם יתכן שהם מדלגים מעליהם בזמן הקריאה, או שמא הם קוראים רק את מה שנוח להם?:
- ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ' ח-ט)
- כי אדם לעמל יולד (איוב ה' ו)
- יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך (תהילים קכ"ח ב)
- גדול הנהנה מיגעו יותר מירא שמים (תלמוד בבלי)
- כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון (משנה מסכת אבות)
- רבי שמעיה: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (אבות דרבי נתן 11 א)
- ״אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה״ (אבות דרבי נתן 11 א)
- רבי יהודה: "מי שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לסטות" (תלמוד בבלי)
- ואסיים עם גדול הרבנים – הרמב"ם שפסק כי "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל השם וביזה התורה…ונטל חייו מן העולם הבא".