לא נשכח אותך ולא בגלל שהיית טובה אלינו, ממש לא, 2023 תיזכר כשנת הפילוג הכי גדולה שהייתה בישראל, השנה שצעדנו בה לעבר התהום במודעות ולא החכמנו לעצור, מרוב יהירות וזחיחות לא ידענו ולא האמנו שניפול, ב-7 באוקטובר זה קרה. נפלנו.

כל מה שלא עבד במדינה והיו הרבה כאלה התכנסו ליום אחד, לכמה שעות ארורות שאת המחיר שילמו כ-1500 קורבנות חפים מפשע. אלפי פצועים, בגוף, בנפש ועם מפוחד שנרתע מכל רעש חשוד, מכל אופנוע ומכל טנדר טויוטה לבן.

גרמו לנו לא להאמין שהם מסוגלים להגיע עד אלינו, גרמו לנו להאמין שהעם מפולג, חשבנו שאנחנו בטוחים, חכמים, מתוחכמים, מוגנים, טעינו. בהכל!

2023 כבר הדביקה היום את 2024, לא הצלחנו להשאיר את הרוע, הצער, הפחד והתקווה ב-2023 והנה 2024 מתחילה כמעט מאותה נקודה, עם שנאה עולמית, סכנות מצפון, מדרום וממזרח ולמרות שאנחנו יודעים שאנחנו בסוף ננצח השאלה הגדולה היא מתי?

גולדה מאיר אמרה שאין לעם היהודי זכות להיות פסימיים, אמרה וצדקה.

מתי נתחיל לסכם ולהיכנס לתהליך ריפוי שגם הוא יהיה ארוך, לאלפים לא נמצא תרופה אך כמו יהודים טובים נזכור אותם, נכבד אותם ונמשיך הלאה, גולדה מאיר אמרה שאין לעם היהודי זכות להיות פסימיים, אמרה וצדקה.

50 שנים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים, ניסינו שלום, התנתקנו , פינינו, חלמנו, והכל התפוצץ לנו בפנים. הם אומרים שהם יעשו את זה שוב… ושוב. הם שוב יחדרו, יהרגו, ישרפו, יאנסו, יבזזו, יערפו ראשים ואיברים, יטבחו ללא רחמים, רק שהפעם אנחנו מאמינים.

חוקי המשחק עתידים להשתנות, די לטכנולוגיה, למסכים, לחיישנים ולגדרות החכמים, העם דורש חייל עם משקפת, טנקים עם פגז בקנה מסוקים וטייסים שישנים עם נעליים. גדודים שיושבים ומחכים שיקרה משהו, בתקוה שלא. מפה יתחיל תקציב המדינה ורק אז נפנה את הכסף לכל המותרות. ולא הפוך.