היום אלפי תלמידי י"ב ברחבי ישראל, וגם כאן באשדוד, סוגרים את דלת בית הספר בפעם האחרונה. עבור רוב הדורות זהו רגע של סיום מתוק, של מסיבת סיום, של נשף, של התרגשות לקראת העתיד.
אבל הדור הזה לא קיבל תיכון רגיל.
זה דור שנכנס לכיתה ז' כשהעולם נסגר.
במקום להכיר חברים חדשים, ללמוד להסתגל למסגרת חדשה ולבנות חוויות ראשונות של גיל ההתבגרות, הוא מצא את עצמו מול מסך מחשב. חודשים ארוכים של למידה מרחוק הפכו לשגרה, אחריהם עוד סגרים, עוד בידודים, עוד חוסר ודאות. בית הספר, שהוא הרבה מעבר ללימודים, הפך לחלון בזום.
והמחיר היה כבד.
ילדים איבדו מיומנויות חברתיות בסיסיות. הקשרים בין חברים התרופפו. רבים התמודדו עם בדידות, חרדה, דיכאון ותחושת ניתוק. אנשי חינוך ואנשי מקצוע התריעו לאורך השנים על עלייה במצוקות נפשיות, בהיעדרויות ממערכת החינוך, בנשירה סמויה וגלויה, ובמקרים מסוימים גם בחשיפה מוגברת לאלכוהול ולסמים, כחלק מניסיון לברוח מהמציאות או להתמודד איתה.
דווקא כשהיה נדמה שהקורונה נשארה מאחור ואפשר להתחיל לתקן, הגיעה המציאות וטפחה על פניהם בעוצמה גדולה אפילו יותר.
0
0
ב-7 באוקטובר 2023, כשהם רק בתחילת כיתה י"ב, החיים שוב נעצרו.
שוב לא היו לימודים סדירים. שוב אי ודאות. שוב פחד. הפעם לא מווירוס בלתי נראה, אלא ממלחמה אמיתית, מטילים, מאזעקות, ממשפחות שפונו מבתיהן ומחברים שהוריהם גויסו למילואים. חלק מהתלמידים איבדו בני משפחה או מכרים. אחרים מצאו את עצמם מסייעים בהתנדבות במקום ליהנות מהשנה האחרונה בבית הספר.
במשך חודשים ארוכים הם ניסו ללמוד כשברקע חדשות בלתי פוסקות, רשימות נופלים, אזעקות וחוסר יציבות שהפך כמעט לאורח חיים.
והנה, היום, כשהם מקבלים את תעודת הסיום, גם העתיד שאמור היה להתחיל בחגיגה נראה אחרת.
במקום לחלום על טיול אחרי צבא שמתכננים בנחת, במקום שנת שירות או מחשבות על לימודים, רבים מהם כבר יודעים שבתוך זמן קצר הם ילבשו מדים וייכנסו בעצמם אל תוך המציאות הביטחונית הקשה ביותר שידעה המדינה זה שנים. רק הבוקר התבשרנו על ארבעה חיילים שנהרגו בזירות הלחימה, תזכורת כואבת לכך שהמלחמה עדיין כאן וששגרת החיים עדיין רחוקה.
0
0
קשה למצוא בהיסטוריה הישראלית דור תלמידים שנאלץ להתמודד עם רצף כזה של משברים. שש שנים שבהן כמעט לא הייתה שגרה אמיתית. שש שנים שבהן כל פעם שהחיים התחילו להסתדר, הגיע אירוע אחר שטלטל את הקרקע מחדש.
לכן, כשאנחנו מסתכלים על בני ובנות י"ב של היום, אסור למדוד אותם רק לפי ציוני הבגרות שלהם.
צריך למדוד אותם גם לפי החוסן שפיתחו, לפי היכולת לקום אחרי כל משבר, להמשיך לחלום למרות המציאות, להמשיך לחייך למרות הפחד ולהמשיך להאמין שיש עתיד טוב יותר.
אולי דווקא בגלל כל מה שעבר עליהם, הם יוצאים מהתיכון עם שיעור חשוב יותר מכל מקצוע שלמדו: להבין שאין דבר מובן מאליו. לא מפגש עם חברים, לא שיעור בכיתה, לא מסיבת סיום, לא בוקר שקט בלי אזעקות.
הם לא זכו לשש שנות תיכון רגילות.
הם קיבלו שש שנים של מבחן חיים.
ואם יש משהו שאפשר לומר על הדור הזה, זה שהוא כבר הוכיח שהוא יודע לעמוד גם במבחנים שאף אחד לא היה אמור לעבור.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
