כל עובדי מהות, בראשותה של המנכ״לית סימונה מורלי התכנסו לטקס הזיכרון השנתי לציון שלוש שנים לטבח השבעה באוקטובר ולמלחמת "חרבות ברזל". לבושים לבן, במקום שבו לכל שם יש פנים ולכל עץ יש סיפור, הם עברו בין פינות ההנצחה, שמעו את סיפוריהם של בני העיר שנפלו ונרצחו ועצרו לרגע את השגרה. מנכ"לית מהות, סימונה מורלי: "היום הזה אינו רק טקס זיכרון, זהו מעמד של התחייבות"
יש מקומות שלא צריך בהם תפאורה כדי להתרגש. "מקום בלב", אתר ההנצחה בפסגת פארק אשדוד-ים, הוא בדיוק מקום כזה. הנוף הפתוח, העצים, הספסלים והשמות שמלווים את הדרך הופכים את ההליכה בו למסע בין אנשים, משפחות וסיפורי חיים שנגדעו.
הבוקר, במלאת שלוש שנים לטבח השבעה באוקטובר, הגיעו למקום עובדי מהות, הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי באשדוד, לטקס הזיכרון שמקיימת הרשות מדי שנה. קוד הלבוש היה לבן, והטקס כולו התנהל באווירה מוקפדת, שקטה ומכבדת.
האירוע נפתח בהתכנסות ובטקס זיכרון, ולאחריו יצאו העובדים למסע בין נקודות ההנצחה בחורשה. את הסיור ערכה אורלי ברוכים, אמו של סמ"ר איתמר יוסף ברוכים ז"ל, שהובילה את המשתתפים בין האנדרטאות והסיפורים האישיים. החיבור בין אם שכולה לבין מקום שנועד להעניק פנים ושם לכל אחד מבני ובנות העיר שאינם עוד, הפך את הסיור לחלק משמעותי במיוחד של הבוקר.
0
0
מקום שבו הזיכרון מקבל פנים
"מקום בלב" ממוקם בפסגת פארק אשדוד-ים, בנקודה גבוהה הצופה אל העיר. לכל אחד ואחת מהנופלים והנרצחים הוקדשה פינת זיכרון ובה עץ, ספסל ועמוד הנצחה. באמצעות קוד QR ניתן להגיע לסיפור החיים של האדם שמאחורי השם. כיום מנציח המקום 55 מהנרצחים והנופלים בני העיר אשדוד מאז השבעה באוקטובר.
הבחירה להציב את אתר ההנצחה דווקא בלב אחד המקומות היפים והחיים בעיר יוצרת ניגוד שקשה להישאר אדישים אליו: ילדים משחקים בפארק, משפחות מטיילות, הים והעיר נפרשים מסביב, ובתוך כל אלה נמצאת חורשה שמבקשת מהעוברים בה דבר אחד פשוט, לעצור ולזכור.
"לא מספר. לא נתון. לא שורה ברשימה"
מנכ"לית מהות, סימונה מורלי, נשאה את הנאום המרכזי והחזירה את הנוכחים אל אותו בוקר ואל השעה 06:29, שבה, לדבריה, "דממת הבוקר הופרה, הגבול נפרץ, והאויב חדר אל תוך יישובי הדרום ואל ליבה של מדינת ישראל".
"היום הזה אינו רק טקס זיכרון, זהו מעמד של התחייבות. התחייבות שלא לתת לזמן לטשטש את השמות. לא לתת לשגרה להקהות את הכאב. ולא לאפשר לאף אחד לשכוח את מה שאירע כאן", אמרה מורלי.
ובהמשך הוסיפה משפט שקיבל משמעות מיוחדת דווקא במקום שבו לכל נופל ונרצח הוקדשה פינת הנצחה אישית: "כל אחד ואחת מהם, עולם ומלואו. לא מספר. לא נתון. לא שורה ברשימה".
0
0
משם, אל הסיפורים עצמם
לאחר חלקו המרכזי של הטקס הפך הזיכרון משמות לסיפורים. המסלול עבר בין שלוש נקודות הנצחה בחורשה.
ליד האנדרטה של שיר ביטון ז"ל, סיפרה לירז דורון על שיר, בהמשך ריגשה בהרצאה על ״איך משמרים זיכרון״. משם המשיכו עובדי מהות אל האנדרטה של אלעזר סמואלוב ז"ל, שם סיפר עליו מוטי כהן. התחנה השלישית הייתה באנדרטה של מהרי קלקידן ז"ל, שם הביא אליהו גביה את סיפורו.
כך, במשך דקות ארוכות, קיבלו השמות פנים, והזיכרון הפך אישי. לא רשימה של קורבנות ונופלים, אלא שלושה מבני העיר, שלושה סיפורי חיים ושלושה עולמות שהיו ואינם.
0
0
לזכור, אבל גם להיות שם
עבור מהות, גוף שעוסק כל השנה בביטחון ובחוסן הקהילתי של העיר, הזיכרון מתחבר גם לאחריות שנמשכת הרבה אחרי שהטקס מסתיים.
מורלי התייחסה לכך בנאומה ואמרה כי מהות מחויבת "לא רק לזכור, אלא גם להיות שם, לצד המשפחות; להקשיב. ללוות. לתמוך ולסייע". לדבריה, העשייה למען המשפחות השכולות אינה יכולה להסתיים בטקס אחד או ביום זיכרון אחד, אלא היא "מחויבות אנושית מתמשכת".
בהקשר זה הזכירה מורלי גם את מרכז "אור איתן", שהוקם ברובע י"ב במהלך מחצית השנה האחרונה כמרכז חוסן למשפחות. "עבורנו, ליווי אינו רק תפקיד, זו שליחות", אמרה.
שלוש שנים חלפו. הזמן ממשיך, העיר ממשיכה, החיים דורשים את שלהם. אבל דווקא בגלל זה יש משמעות לטקסים מהסוג הזה. להתכנסות של מקום עבודה, של אנשים שעוצרים את סדר היום, לובשים לבן, עוברים בין העצים, מקשיבים לסיפורים וקוראים את השמות.
כי בסופו של דבר זו אולי המשמעות העמוקה ביותר של "מקום בלב": לא להשאיר את הזיכרון רק ביום אחד בלוח השנה, אלא לתת לו פנים, קול וסיפור, ולשאת אותו איתנו גם כשחוזרים אל החיים.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
