שלוש שנים אחרי אסון השבעה באוקטובר, התקיים הערב באשדוד טקס הזיכרון "סלון עוטף", ביוזמת עמותת סלון עוטף ובשיתוף מהות, הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי. ערב של זיכרון, כאב וגעגוע, אבל גם של קהילה שבוחרת לעצור, לזכור ולהעביר את הסיפור הלאה

יש תאריכים בלוח השנה שחולפים, ויש תאריכים שנשארים חקוקים בתודעה הלאומית. השבעה באוקטובר הוא תאריך כזה. שלוש שנים חלפו מאז אותה שבת שחורה, אך הזיכרונות, הסיפורים והכאב ממשיכים ללוות משפחות, קהילות ומדינה שלמה.

הערב התקיים באשדוד טקס הזיכרון "סלון עוטף", שהופק על ידי עמותת סלון עוטף, בניהולה של הנציגה האשדודית נורית טופז, ובשיתוף מהות, הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי. הטקס ביקש לתת לזיכרון מקום קרוב ואנושי, כזה שלא נשאר רק בטקסים הממלכתיים ובכותרות, אלא נכנס אל תוך הקהילה ומאפשר לה לעצור יחד מול מה שאסור לנו לשכוח.

0

0

לזכור זו גם אחריות

ככל שחולפות השנים, חשיבותן של יוזמות מסוג "סלון עוטף" רק גדלה. הזמן מטבעו מחזיר את החיים למסלולם, השגרה דורשת את שלה והכותרות מתחלפות, אבל מאחורי התאריך נמצאים בני אדם, משפחות, סיפורי חיים וזיכרונות שראוי לשמר.

הזיכרון של השבעה באוקטובר אינו רק מבט לאחור. הוא חלק מהסיפור הישראלי שנכתב כאן, ועל הדור שחווה אותו מוטלת האחריות לספר, להנציח ולהבטיח שגם בתוך השגרה לא נאפשר לאירוע ששינה את חייהם של רבים כל כך להפוך לעוד תאריך בלוח השנה.

ערב של מילים ומוזיקה

מנכ"לית מהות, סימונה מורלי, נכחה בטקס ונשאה דברים מרגשים שעסקו בזיכרון ובמשמעותו עבור הקהילה. עצם החיבור בין גוף עירוני העוסק בביטחון ובחוסן קהילתי לבין יוזמת הזיכרון העניק לערב משמעות נוספת: חוסן אינו רק היכולת להתמודד ברגעי משבר, אלא גם היכולת של קהילה לזכור יחד, להכיל את הכאב ולתת לו מקום.

את הרגעים המוזיקליים של הערב העניקה הזמרת האשדודית המוכשרת חנה גור, שריגשה את הנוכחים בקולה המלטף. לצדה ליווה איתי בנישו על הקלידים בכישרון רב והוסיף למעמד את הרגישות המוזיקלית שהתאימה לאופיו של הערב.

0

0

את הטקס הנחתה ורדה גנזך, שחיברה בין חלקיו השונים של הערב.

היוזמה האשדודית שמחברת את הזיכרון לקהילה

מאחורי קיומו של "סלון עוטף" באשדוד עומדת גם עשייה מקומית מבורכת של נורית טופז. החיבור בין עמותת סלון עוטף לבין מהות מאפשר לזיכרון הלאומי לקבל ביטוי קהילתי ואשדודי, קרוב יותר, אישי יותר ונגיש לתושבים.

שלוש שנים אחרי השבת השחורה, אולי זו אחת המשימות החשובות ביותר: לאפשר לזיכרון להישאר חי לא רק באמצעות מספרים ותאריכים, אלא באמצעות אנשים, קולות, מוזיקה ומפגש אנושי.

הערב באשדוד היה בדיוק כזה. ערב שבו עצרו לרגע את השגרה, התכנסו יחד וזכרו.