יש נתונים שלא נותנים מנוח. כזה הוא המספר שפורסם באתר N12: 48.3 אחוז מתושבי אשדוד חיים בדירה ללא ממ״ד. כמעט חצי עיר.
העין מתעתעת. מי שמביט על קו הרקיע החדש של אשדוד, על המנופים בצפון העיר, על מגדלי הזכוכית והבטון, על שכונות חדשות שמצטלמות נהדר, עלול לחשוב שמדובר בעיר צעירה יחסית, מוגנת יחסית, מתקדמת יחסית. אבל מתחת לפני השטח חיה אשדוד הוותיקה. שכונות שלמות שנבנו בעשורים אחרים, בתפיסת ביטחון אחרת, בעולם שבו ממ״ד לא היה סטנדרט מחייב.
וכמעט מחצית מהעיר עדיין שם.
ממ״ד הוא לא פריבילגיה, הוא קו חיים
במציאות הביטחונית של ישראל, ממ״ד אינו מותרות אדריכליות. הוא קו ההגנה האחרון. הנתון של 48.3 אחוז אינו סטטיסטיקה יבשה, הוא מראה שמוצבת מולנו. כל אזעקה מזכירה שהפער הזה מסוכן.
וכאן מתחדדת הבעיה. רבים מאלה שאין להם ממ״ד מתגוררים באזורים מזדקנים של העיר. שכונות שבהן מתגורר גם חלק גדול מהגיל השלישי. אנשים מבוגרים, לעיתים לבד, לעיתים עם מוגבלות תנועה, לעיתים בלי מעלית. כשנשמעת אזעקה ויש דקה בלבד, הם אינם רצים למקלט. רבים מהם פשוט נשארים בדירה ומתפללים. זו לא בחירה. זו מציאות.
0
0
תמ״א ופינוי בינוי הם לא רק נדל״ן, הם ביטחון
הפתרון המרכזי, גם למלחמה הנוכחית וגם לאלה שעוד יבואו, הוא התחדשות עירונית אמיתית. תמ״א 38 ופינוי בינוי באזורים הוותיקים אינם עוד כלי להגדלת היצע הדיור בלבד. הם מהלך אסטרטגי של מיגון עיר שלמה.
כל בניין שמתחדש מקבל ממ״ד. כל פרויקט שמבוצע נכון מציל חיים עתידיים. זו השקעה ביטחונית לא פחות מאשר תכנונית.
אבל כאן נכנסת האחריות.
לא בכל מחיר ולא בכל מהירות
התחדשות עירונית חייבת להיעשות בחוכמה. אי אפשר להסתפק באישורים מהירים ובחתימות חפוזות רק כדי להציג מספרים. אם נבנה ללא תשתיות מתאימות, ללא חיזוק מערך כבישים, חניה, ביוב, מוסדות ציבור ושירותים קהילתיים, נשלם על כך לדורות.
פינוי בינוי הוא הזדמנות לתקן עוולות של עשרות שנים. לתכנן מחדש, לא רק להגביה. לחשוב על נגישות, על מעליות תקניות, על פתרונות חירום לאוכלוסייה מבוגרת, על מרחבים מוגנים ציבוריים משלימים.
אשדוד הישנה חיה ובועטת. היא חלק מהזהות של העיר. אבל היא גם זקוקה להגנה.
המספר 48.3 אחוז אינו רק נתון. הוא קריאת השכמה.
וכשנשמעת אזעקה, אנחנו מבינים היטב למה.
0
