יש רגעים שבהם טעם אחד קטן מצליח לפתוח דלת שלמה לזיכרונות. לא סתם זיכרון, אלא כזה שמגיע עמוק, כמעט מהשורש. כזה שלא צריך להסביר אותו במילים, רק להרגיש. כך בדיוק הרגישו רבים במבחן הטעימות הראשון שנערך בישראל למשקה החדש Katikala, ערק אתיופי אותנטי שמגיע מהכפרים של אתיופיה, מיוצר בעבודת יד ובמינון בוטיקי מדויק.
במשך שנים, קהילת יוצאי אתיופיה בישראל חיה עם געגוע שקט. לא משהו שמדברים עליו בקול רם, אלא תחושה מוכרת שמלווה כל אירוע, כל מפגש, כל שמחה. בהיעדר האלטרנטיבה האמיתית, רבים עברו לשתיית ערק מקומי. הוא היה שם, הוא ענה על הצורך, אבל משהו בטעם תמיד נשאר חסר. משהו עמוק יותר, שקשור לאדמה, למסורת, לאותנטיות.
ואז הגיע רגע הטעימה.
אנשים מכל הגילאים לקחו לגימה. היו כאלה שעצרו לרגע, הביטו בכוס, ואז אחד בשני. לא צריך היה הרבה מילים. היה אפשר לראות בעיניים את אותו הבזק. את הזיהוי המיידי. זה לא עוד משקה. זה הטעם. הטעם המדויק, זה שנשכח עם השנים וחזר פתאום, חי, נוכח, אמיתי.
Katikala לא מנסה להיות דומה. הוא פשוט הדבר עצמו. המשקה מיוצר בכפרים של אתיופיה, בתהליכים מסורתיים שעוברים מדור לדור. כל שלב בו נעשה ביד, בקצב אחר, בסבלנות אחרת. לא תעשייה, אלא מלאכה. לא פס ייצור, אלא אנשים שמבינים חומר גלם, מרגישים את התהליך, ויודעים מתי לעצור.
0
מתוך האינסטגרם
0
והטעם? הוא מתחיל הרבה לפני הכוס.
האקלים של אתיופיה, הגובה, הקרקע, והחקלאות המקומית מייצרים חומרי גלם שלא ניתן לשחזר כאן בישראל. אותם מרכיבים טבעיים, אותם תנאים סביבתיים, הם אלו שמעניקים למשקה את העומק, הרכות והחדות הייחודית שלו. זה לא רק מתכון, זו סביבה שלמה שנכנסת לכל לגימה.
בקהילת יוצאי אתיופיה, האלכוהול מעולם לא היה רק משקה. הוא חלק מתרבות. חלק ממפגש. חלק מחיבור בין אנשים. בחתונות, בחגיגות, במפגשים משפחתיים, הוא נוכח כמו מוזיקה ברקע. לא משתלט, אבל תמיד שם. וכשיש משהו אמיתי בכוס, החוויה כולה משתנה.
ההשקה הצפויה בקיץ כבר מעוררת סקרנות גדולה. יש ציפייה. יש התרגשות. לא בגלל טרנד חדש, אלא בגלל משהו אחר לגמרי. חזרה למקור. חיבור למה שהיה.
Katikala מביא איתו הרבה יותר ממשקה. הוא מביא סיפור. הוא מחזיר טעם. והוא מזכיר לכולנו שלפעמים, כל מה שצריך כדי להרגיש בבית, זה לגימה אחת נכונה.
