הפקקים באשדוד: התושבים משלמים בזמן, והרבה ממנו

הפקקים באשדוד: התושבים משלמים בזמן, והרבה ממנו

אלפי תושבי אשדוד פותחים ומסיימים את יום העבודה שלהם באותו סיוט תחבורתי. הפקקים הם אמנם בעיה כלל ארצית, ואשדוד אינה שונה מערים רבות בישראל, אבל למי שנאלץ להתמודד מדי יום עם צוואר הבקבוק בכניסה וביציאה מהעיר, העובדה שגם במקומות אחרים סובלים היא לא ממש חצי נחמה.

יש ציבור גדול באשדוד שכבר מזמן הפסיק למדוד מרחקים בקילומטרים. הוא מודד אותם בדקות של תסכול, בשעות שינה אבודות, בארוחות ערב שהוחמצו ובזמן איכות עם הילדים שאף אחד כבר לא יחזיר לו. מדובר באלפים רבים מתושבי העיר שבחרו להתגורר באשדוד, אבל את פרנסתם הם מוצאים מחוץ לגבולותיה. אנשים שמשלמים מיסים, מגדלים כאן את ילדיהם ואוהבים את העיר שלהם, אבל פעמיים ביום, חמישה ימים בשבוע, האהבה הזאת עומדת למבחן.

נסו לרגע להיכנס לראשו של תושב אשדוד שעובד בתל אביב. הוא יצא מהבית כשהילדים עוד ישנו, העביר יום עבודה שלם, שרד את היציאה מתל אביב, את העומסים בכבישים ואת הדרך המתישה דרומה. ואז, סוף סוף, הוא רואה את האורות המנצנצים של הביג. הוא כבר מזהה את קו הרקיע של העיר, מרגיש כמעט בבית, אבל עדיין כל כך רחוק ממנו.

הוא מוריד את הרגל מדוושת הגז, שוב בולם, מתקדם עוד כמה מטרים ומסתכל על השעון. הווייז צבוע באדום בוהק, הילדים שואלים מתי אבא מגיע, והוא כבר לא באמת יודע מה לענות. הוא אפילו הפסיק להתרגש מהשלט שמבשר לו על כניסתו לאשדוד. אחרי עשרות קילומטרים של נסיעה, דווקא הקילומטרים האחרונים, אלה שאמורים לסמן את סופו של יום העבודה, הופכים לחלק המתסכל ביותר שלו.

0

0

בואו נסתכל גם במראה

יהיה זה קל מאוד להפנות אצבע מאשימה אך ורק כלפי מקבלי ההחלטות, אבל אם אנחנו רוצים להיות הוגנים, אנחנו חייבים להסתכל גם על עצמנו. גם אנחנו, התושבים, הפכנו עם השנים למפונקים יותר. אם בעבר רכב אחד למשפחה היה מספק את צורכי הבית, היום שני רכבים הם עניין שבשגרה, ולא מעט משפחות באשדוד מחזיקות שלושה רכבים ולעיתים אף יותר. התרגלנו לצאת ברכב לכל מקום, גם למקומות שבהם אולי אפשר היה להסתדר בלעדיו. רמת החיים עלתה, התלות ברכב הפרטי גדלה, הנוחות הפכה לסטנדרט, אבל הכבישים לא התרחבו באותו הקצב.

בסופו של דבר, כולנו רוצים לצאת בשעות דומות, לנסוע באותם צירים ולחזור הביתה פחות או יותר באותה השעה. אנחנו לא רק קורבנות של הפקקים, אנחנו גם חלק מהגורמים שיוצרים אותם. ההכרה בכך אינה פוטרת את הרשויות מאחריות, אבל היא בהחלט חייבת להיות חלק מהדיון.

גם ברכבת ״אכלתם אותה״

קל מאוד להציע לאותם נהגים להשאיר את הרכב בבית ולעבור לתחבורה ציבורית. אלא שלא כולם עובדים במרחק הליכה מתחנת רכבת, לא כולם יכולים להרשות לעצמם להחליף שלושה אמצעי תחבורה בדרך לעבודה, ולא לכולם יש את הפריבילגיה לנהל את יום העבודה שלהם בהתאם ללוחות הזמנים של הרכבת. אבל באשדוד יש אבסורד נוסף. אותו מקטע כביש בעייתי בחלק המזרחי של שדרות מנחם בגין, זה שממרר את חייהם של הנהגים הנכנסים והיוצאים מהעיר, הוא גם זה שמוביל לתחנת הרכבת.

כלומר, גם אם קיבלתם החלטה לוותר על הנסיעה ברכב הפרטי למקום העבודה ובחרתם ברכבת, צוואר הבקבוק התחבורתי עדיין עלול לחכות לכם בדרך אליה ובחזרה ממנה. כך או כך, בשפה הכי פחות מעודנת, אכלתם אותה.

0

0

המהפכה שעדיין לא שינתה את ההרגלים

אחת המטרות המרכזיות של מהפכת ה-ReWay באשדוד הייתה לשנות את הרגלי התחבורה שלנו. לגרום לנו להשאיר את הרכב הפרטי בבית, להעדיף את התחבורה הציבורית ולהפחית את מספר כלי הרכב על כבישי העיר. הרעיון כשלעצמו נכון, ראוי ואפילו הכרחי. עיר מודרנית לא יכולה להמשיך ולהתבסס באופן כמעט מוחלט על הרכב הפרטי. אבל נאמר זאת בעדינות, השינוי המיוחל עדיין לא מורגש מספיק, לפחות לא כשמסתכלים על אורכם של הפקקים מדי בוקר וערב בשעות השיא.

מבלי להיכנס לנתוני השימוש בתחבורה הציבורית, המציאות הנשקפת מדי יום משמשות הרכבים מעידה שהדרך לשינוי משמעותי בהרגלי הנסיעה עוד ארוכה. כדי לגרום לתושב לוותר על הרכב הפרטי שלו, לא מספיק לסלול נתיב לתחבורה ציבורית. צריך להפוך את התחבורה הציבורית לאלטרנטיבה אמיתית, משתלמת, יעילה ונוחה יותר מהרכב הפרטי. לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך כדאיות.

מצוקת התחבורה הזאת היא הרבה מעבר לבעיה של תשתיות, רמזורים ונתיבי נסיעה. היא בעיה של איכות חיים. כמה הורים נאלצים לוותר על פיזור הילדים בבוקר כדי לצאת מוקדם יותר? כמה מהם כבר לא מתחייבים להגיע לאסיפת הורים, לחוג של הילד או לארוחת ערב משפחתית? כמה אנשים מוותרים על הזדמנויות תעסוקתיות מחוץ לעיר רק בגלל המחיר האישי שהם ייאלצו לשלם על הדרך לעבודה ובחזרה ממנה? חצי שעה מיותרת בכל כיוון, חמישה ימים בשבוע, במשך 48 שבועות עבודה בשנה, מסתכמת ב-240 שעות. עשר יממות שלמות מהחיים בתוך הרכב.

לא בחופשה, לא עם המשפחה, לא במנוחה ולא בעבודה. סתם. בפקק. ומי בדיוק יחזיר לאותם תושבים את הזמן הזה?

0

0

הווייז האדום הפך לשגרת הבוקר

מדי בוקר ומדי ערב הרשתות החברתיות מתמלאות בצילומי מסך של הווייז. עוד כביש אדום, עוד צילום מתוך המכונית, עוד פוסט מיואש של תושב שכבר איבד את הסבלנות. מתחת לכל פוסט כזה מצטברות תגובות של אנשים שמכירים היטב את הסיטואציה, לא כי קראו עליה, אלא כי הם חיים אותה. צילומי הווייז הפכו כמעט למדור קבוע ברשתות החברתיות האשדודיות. מעין מדד יומי למפלס העצבים העירוני, שלא זקוק לסקרים, למחקרים או למצגות. הדבר המדאיג ביותר הוא שאנחנו מתחילים להתרגל. אנחנו מתכננים את החיים שלנו סביב הפקקים, במקום שתכנון התחבורה יתאים את עצמו לחיים שלנו.

אלפי דירות חדשות, כמה אלפי רכבים חדשים?

אשדוד נמצאת בתנופת בנייה והתחדשות עירונית. פרויקטים של פינוי ובינוי, שכונות חדשות ואלפי יחידות דיור שמתוכננות להתווסף לעיר בשנים הקרובות הם חלק טבעי מהתפתחותה של עיר גדולה ומבוקשת. יש בהחלט במה להתגאות, אבל לצד כל הדמיה מרשימה של מגדל חדש, כדאי גם לדמיין את החניון שמתחתיו ואת מאות כלי הרכב שייצאו ממנו מדי בוקר.

0

0

אם לוקחים בחשבון את הרגלי צריכת הרכב של המשפחה הישראלית, קשה להניח שתוספת משמעותית של יחידות דיור תסייע בהפחתת מספר כלי הרכב בכבישי העיר. התחדשות עירונית היא בשורה חשובה, אבל היא לא יכולה להתקיים במנותק מהתחדשות תחבורתית. אי אפשר לצופף את המגורים מבלי לתת את הדעת על התנועה, להוסיף אלפי דלתות של דירות מבלי לפתוח עוד שערים לעיר. התשתיות צריכות להקדים את הבנייה, לא לרדוף אחריה.

המצוקה מגיעה שוב לשולחן המועצה

לאחרונה העלתה שוב חברת מועצת העיר הלן גלבר את מצוקת התחבורה והגישה לראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, הצעה דחופה לסדר היום. גלבר התייחסה לצוואר הבקבוק באזור הביג ותחנת הרכבת, למחסור בכניסות וביציאות מהעיר, לצורך בבחינה מחודשת של פרויקט ה-ReWay ולתוכניות הבנייה העתידיות.

בין הפתרונות שהציעה: תזמון מחדש של הרמזורים, הצבת פקחים בשעות העומס, פתיחת נתיבי שירות וקביעת לוחות זמנים מחייבים לביצוע כניסות ויציאות נוספות מהעיר. מעבר לזהות הפוליטית של מי שמעלה את הנושא, מדובר במצוקה שחייבת להיות בקונצנזוס עירוני. לפקקים אין קואליציה ואין אופוזיציה.

0

0

את המחר בונים, אבל מה עם היום?

אף אדם רציונלי לא מצפה מעיריית אשדוד לפתור לבדה את משבר התחבורה של מדינת ישראל. גם אין ציפייה שבתוך שבוע ייסללו כבישים חדשים, יוקמו מחלפים וייעלמו הפקקים. אבל יש ציפייה לראות במצוקת התחבורה משימה עירונית בעדיפות עליונה. לבחון פתרונות מיידיים לצד פתרונות ארוכי טווח, לערב את משרדי הממשלה הרלוונטיים, לייצר חלופות ולשתף את הציבור בתוכנית עבודה ברורה. כי עבור מי שעובד מחוץ לאשדוד, הפקקים הם לא אייטם חדשותי, לא סעיף בסדר היום של מועצת העיר ולא נושא לוויכוח פוליטי בפייסבוק. הם החיים עצמם.

0


ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר

0

אנחנו משתדלים לתת קרדיט בהתאם. אם במקרה שכחנו, תדעו שאנחנו פועלים בהתאם לחוק זכויות יוצרים, סעיף 27א. תוכלו לפנות אלינו במייל לקבלת קרדיט:[email protected]
פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*