בסוף אוגוסט ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי עשה משהו שפוליטיקאים בדרך כלל משתדלים להימנע ממנו: הוא הציב לעצמו רף שאי אפשר יהיה להתחמק ממנו אחר כך. אחרי תקופה ארוכה שבה נושא הניקיון הפך לאחת מנקודות התורפה הבולטות של עיריית אשדוד, עם תלונות חוזרות על פחים שעולים על גדותיהם, פסולת שנשארת ברחובות, ריחות ומראות שלא מתיישבים עם עיר שמבקשת להציג איכות חיים גבוהה, לסרי התחייב שאשדוד תהפוך ל"שוויץ". לא נשפר, לא נתגבר, לא נבחן מחדש. שוויץ. זו אמירה אמיצה, אפילו מסוכנת פוליטית, משום שמרגע שנאמרה היא הפכה למדד שכל תושב יכול לבדוק בעצמו כשהוא יוצא בבוקר מהבית.

היום כבר אפשר להבין טוב יותר מה עמד מאחורי הביטחון הזה. בסוף חודש ספטמבר אמורה להסתיים עבודתה של חברת רגא, ומה-1 באוקטובר צפוי לצאת לדרך מערך פינוי חדש ומשודרג. במקום המודל הקיים צפויות לפעול בעיר שלוש חברות פינוי שונות, עם חלוקת אחריות, צי רכבים חדש ופיקוח ובקרה הדוקים יותר מצד העירייה. כלומר, לפחות על הנייר, לא מדובר בעוד תגבור נקודתי או בניסיון לכבות שריפה ציבורית, אלא בשינוי משמעותי של שיטת העבודה.

0

הצי החדש של משאיות הניקיון כבר ממותגות

0

צריך לומר ביושר שהשינוי הזה מגיע אחרי תקופה ארוכה מדי שבה התושבים שילמו את המחיר. גם בימים האחרונים, דווקא בתקופת החגים שבה כמויות הפסולת גדלות, ממשיכות להגיע תלונות על פחים מלאים, ערימות אשפה ליד מתקני האצירה, ריחות קשים ואף נוזלים הניגרים ממשאיות פינוי. אפשר להסביר שאנחנו נמצאים בתקופת מעבר ושקבלן אחד כבר בדרך החוצה בעוד המערך החדש עדיין לא נכנס, אבל את התושב שעובר ליד פח מלא ההסבר הזה פחות מעניין. מבחינתו, ובצדק, הארנונה משולמת גם בתקופת מעבר.

ועדיין, בתוך הסיפור הזה יש נקודה שראוי לזקוף לזכותו של לסרי. נקודת המפנה מבחינתי הייתה דווקא בישיבת המועצה שבה ראש העיר הודה בקיומו של משבר הניקיון. הוא לא ניסה לשכנע את הציבור שהכול בסדר ולא ברח מאחורי נתונים ומצגות. הוא לקח אחריות והבטיח לתקן. זה היה רגע חשוב משום שלראשונה הוויכוח הפסיק להיות האם יש בעיה ועבר לשאלה היחידה שבאמת מעניינת: מה עושים כדי לפתור אותה.

0

הכל תחוי בעובדים בשטח ובפיקוח

0

עכשיו מגיע שלב הביצוע, ובתזמון מעניין במיוחד מתפרסמות גם תוצאות סקר הלמ"ס, שלפיהן 51% מתושבי אשדוד מרוצים מתפקוד העירייה. אין לנו אפשרות לקבוע מתוך הנתון הזה מה היה משקלו המדויק של נושא הניקיון בתוצאה, אבל קשה להאמין שהוא לא היה אחד המרכיבים בתחושת התושבים. ניקיון הוא אולי השירות העירוני הישיר ביותר שיש. תושב לא צריך להבין בתקציב העירייה, בתוכניות מתאר או במכרזים כדי לגבש עליו דעה. הוא יוצא מהבניין, הולך למכולת, מוריד את הזבל, נוסע ברחוב ורואה בעיניים אם העיר שלו נקייה.

בדיוק בגלל זה תוצאות הסקר, לא נעימות ככל שיהיו לעירייה, מגיעות מבחינתו של לסרי גם ברגע שעשוי להפוך להזדמנות. אם המערך החדש אכן יעבוד, אם השינוי יהיה משמעותי ולא קוסמטי ואם בעוד כמה חודשים תושבים ירגישו שהם חיים בעיר נקייה יותר, הוא יוכל לטעון בצדק שהכיר במשבר, לקח אחריות וטיפל בו. שנתיים הן תקופה ארוכה מאוד בתודעה הציבורית, ובניגוד לפרויקטים עירוניים שלוקח שנים לראות את תוצאותיהם, ניקיון הוא דבר שמרגישים כמעט מיד. אם הכול ידפוק כמו שמתכננים בעירייה, בהחלט ייתכן שבסקר הבא התמונה כבר תהיה שונה.

0

המראות שצריכים להיעלם מהנוף

0

אבל בדיוק כאן נמצא גם ההימור הגדול של ראש העיר. המילה "שוויץ" העלתה את הציפיות לרמה שאי אפשר יהיה לעמעם באמצעות הודעות דוברות. שלוש חברות חדשות וצי משאיות חדש נשמעים מצוין, אבל בסופו של דבר התושב לא אמור לדעת איזו חברה מפנה את הפח ברחוב שלו ומי אחראי על איזה רובע. הוא גם לא אמור להיות הבורר בין העירייה לקבלן. הוא צריך לפתוח את הדלת ולראות רחוב נקי. אם שלוש החברות יאפשרו לעירייה לפקח טוב יותר, להגיב מהר יותר ולדרוש ביצועים, המהלך יכול להיות שינוי אמיתי. אם הן יהפכו לשלוש כתובות שמגלגלות אחריות זו לזו, שום משאית חדשה לא תציל את הסיפור.

לכן לסרי נמצא כרגע במקום פוליטי מרתק. ריבוי התלונות והתחושה הציבורית סביב הניקיון הציבו אותו כמעט על קצה הצוק, והוא בחר לא לסגת ממנו אלא ללכת צעד קדימה ולהעלות בעצמו את הרף. אם אשדוד אכן תעבור שינוי מורגש, הוא יגרוף את כל הקופה. הוא יהיה האיש שהודה במשבר, הבטיח שינוי וסיפק אותו. אבל אם בעוד חצי שנה המראות יהיו אותם מראות, המילה "שוויץ" תהפוך מנכס לנטל ותלווה אותו כנראה עד הקלפי.

0

שתפו אותנו ואנחנו נפתיע אתכם – ליחצו לפרטים

0

מה שנותן בכל זאת סיבה לאופטימיות הוא הביטחון שבו לסרי הציג את ההתחייבות. ראש עיר מנוסה יודע היטב מה המשמעות של משפט כזה, ולכן אפשר לקוות שכשהוא בחר לומר אותו הוא כבר ידע דברים שאנחנו, התושבים, עדיין לא ידענו על השינוי שעומד להגיע. החל מה-1 באוקטובר נגלה אם הביטחון הזה היה מוצדק.

המהלך מגיע באיחור ניכר, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. ובמקרה הזה אני אפילו מאחל ללסרי מכל הלב לנצח בהימור שלקח. הקרדיט יהיה שלו, אבל הרחובות הנקיים יהיו של כולנו. ואם זה לא יקרה, לפחות עד הבחירות הבאות כבר נדע איך אומרים "פח עולה על גדותיו" בשוויצרית.