אפשר לפרסם עוד קמפיין, להוציא עוד סרטון הסברה, לדבר בבתי הספר, להזהיר את ההורים ולהעלות את הקנסות. אבל בסופו של דבר יש תמונות שמספרות את הסיפור טוב יותר מאלף מילים. תמונה שצילמנו היום באשדוד מציגה ילד צעיר מאוד כשהוא על כלי ממונע, במרחב שבו מתנהלת תנועת כלי רכב ובסביבת עבודות בכביש. לא צריך לדעת את גילו המדויק כדי להבין את הבעיה. ילדים צעירים ממשיכים להגיע לכלים ממונעים וחשמליים, והגיל שבו הם נחשפים לסכנה הזאת נראה רק הולך ויורד.
וזה קורה דווקא בתקופה שבה נדמה שכבר נאמר כמעט הכל. ההסברה קיימת, המודעות גבוהה יותר, הקנסות הוחמרו והמחוקק קבע מגבלות ברורות. ובכל זאת, המציאות ברחובות ממשיכה להוכיח שהמסר לא מצליח להגיע לכולם. כשילדים צעירים עולים על כלים שאינם מתאימים לגילם, ללא היכולת, הניסיון ושיקול הדעת הנדרשים להתמודדות עם כביש, מכוניות, צמתים והפתעות של שנייה אחת, השאלה כבר אינה רק מה עוד אפשר להסביר. השאלה היא מתי מתחילים לאכוף באופן שמייצר הרתעה אמיתית.
רק בשבוע שעבר קיבלנו באשדוד תזכורת קשה במיוחד למחיר האפשרי. נער בן 13 נפצע באורח קשה לאחר שנפגע מרכב בעת שרכב על אופניים חשמליים בכביש 4, סמוך למחלף עד הלום. צוותי מד"א פינו אותו לבית החולים אסותא אשדוד כשהוא בהכרה וסובל מחבלה רב מערכתית.
יום לאחר מכן הגיעה הקריאה הכואבת של אמו. היא סיפרה כי בבית דווקא נאסר עליו לרכוב על אופניים וקורקינטים חשמליים וכי הוריו הסבירו לו את הסכנות. אלא שכפי שתיארה, ילד בן 13 עדיין מתקשה לעמוד תמיד מול לחץ חברתי, הרצון להשתייך והתחושה שכולם סביבו עושים זאת. אותו רגע הסתיים עבור המשפחה בבית החולים, כשהנער מורדם ומונשם לאחר ניתוחים מורכבים ועם פציעות קשות. האם ביקשה מהורים אחרים לא לחכות לרגע שבו הסכנה תהפוך למוחשית דרך הילד שלהם.
0
0
המקרה הזה צריך היה להיות תמרור עצור ענק. לא עוד אזהרה תאורטית ולא עוד מספר בתוך סטטיסטיקה, אלא ילד בן 13 ומשפחה שחייה השתנו ברגע. ובכל זאת, ימים ספורים חולפים ואנחנו ממשיכים לראות ברחובות ילדים צעירים על כלים ממונעים וחשמליים. התמונה שצילמנו היום מחדדת עד כמה גדול הפער בין מה שאנחנו אומרים לבין מה שקורה בפועל.
צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: כלי חשמלי אינו צעצוע. גם כאשר הוא קטן, צבעוני ונראה לילד כמו דרך מהנה להגיע ממקום למקום, מדובר בכלי שמסוגל להגיע למהירות שבה טעות אחת יכולה להסתיים בפגיעה קשה. לילד אין ניסיון של נהג, אין לו הבנה מלאה של מרחקי בלימה, של שדה ראייה ושל האופן שבו נהג רכב מפרש את התנועה סביבו. ובעיקר, לילדים ולבני נוער צעירים עדיין אין תמיד את שיקול הדעת שמאפשר לקבל החלטה נכונה בתוך שבריר שנייה.
אנחנו חוזרים כבר תקופה ארוכה על האחריות ההורית, והיא בהחלט קיימת. הורה צריך לדעת על מה הילד שלו רוכב, לא לקנות כלי שאסור לו לרכוב עליו ולהציב גבולות גם כאשר "לכולם יש". אבל המקרה של הילד בן ה-13 הוכיח שגם הורים שמציבים גבולות אינם יכולים להיות ליד ילדיהם בכל רגע. אמו סיפרה שהם אסרו עליו לרכוב, ובכל זאת הלחץ החברתי והנגישות לכלים עשו את שלהם.
0
קליק על הבאנר ונתחיל לדבר בשיחת וואטסאפ
0
לכן האחריות אינה יכולה להישאר רק בתוך הבית. אם ההסברה אינה מצליחה לייצר הרתעה מספקת, האכיפה חייבת להשלים אותה. לא מבצע חד פעמי ולא נוכחות סמלית, אלא אכיפה עקבית במקומות שבהם ילדים ובני נוער רוכבים, ובמיוחד מול רוכבים צעירים שאינם עומדים בדרישות החוק. המטרה אינה למלא את קופת הקנסות. המטרה היא ליצור מציאות שבה ילד יודע שהסיכוי להיתפס גבוה, והורה יודע שהעלמת עין עלולה לקבל מחיר מיידי.
כבר כתבנו השבוע שהגיע הזמן להחריף את האכיפה באשדוד. התמונה מהיום רק מחזקת את התחושה שהזמן להסברה בלבד הולך ואוזל. היא חשובה, צריך להמשיך בה, וצריך להגיע איתה לבתי הספר ולהורים, אבל היא אינה יכולה להיות הכלי היחיד מול תופעה שממשיכה להעמיד ילדים בסכנת חיים.
כי בסוף, מול כל הוויכוחים על קנסות, אכיפה וחופש של בני נוער, עומדת תמונה אחת הרבה יותר קשה: ילד בן 13 בבית חולים ואמא שיושבת ליד מיטתו ומבקשת מהורים אחרים ללמוד מהמקרה שלהם לפני שיהיה מאוחר מדי. זו בדיוק התמונה שאנחנו צריכים לזכור בכל פעם שאנחנו רואים ילד צעיר עולה על כלי שהוא פשוט צעיר מדי מכדי לרכוב עליו.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
