כבר תקופה ארוכה שאנחנו מתריעים מפני השימוש בקורקינטים ובאופניים חשמליים בקרב ילדים ובני נוער, ולא משום שמישהו החליט לצאת למלחמה בכלי תחבורה שהפכו לחלק מהנוף העירוני, אלא משום שכמעט מדי שבוע אנחנו נחשפים לעוד תאונה, עוד פציעה ולעיתים לתוצאות קשות שמשנות חיים ברגע. רק לאחרונה הבאנו את דבריה המטלטלים של אמו של ילד בן 13 שנפצע באורח קשה בעת שרכב על אופניים חשמליים. ילד שהוריו דווקא אסרו עליו לרכוב, הסבירו לו את הסכנות והציבו גבולות, ובכל זאת ברגע אחד של לחץ חברתי וקבלת החלטה של ילד בן 13, כל מה שממנו חששו הפך למציאות.
האם כתבה משפט שכל הורה צריך לזכור: "ילד בן 13 עדיין לא מספיק בוגר כדי לעמוד תמיד מול הרצון להשתייך, מול הלחץ החברתי ומול התחושה של 'כולם עושים את זה'". המשפט הזה חשוב במיוחד כשמנסים להבין מה תפקידה של האכיפה. אנחנו יכולים להסביר לילדים, לחנך אותם ולספר להם על הסכנות, וההורים חייבים לעשות זאת, אבל בסופו של דבר מדובר בילדים. בדיוק משום שאנחנו כחברה קבענו גיל מינימום לרכיבה, אי אפשר מצד אחד לומר שילד בגיל הזה אינו רשאי לרכוב ומצד שני להשאיר את האיסור בעיקר באחריותו ובאחריות הוריו.
1,006 דוחות בעיר של יותר מ-200 אלף תושבים
מול הסיפור האנושי הזה מגיעים נתוני עמותת "אור ירוק" לסיכום שנת 2025 ומציבים סימן שאלה גדול על היקף האכיפה באשדוד. על פי הנתונים שנמסרו מהעירייה, במהלך השנה נרשמו בעיר 1,006 דוחות לרוכבי קורקינטים ואופניים חשמליים, בסכום כולל של 175,450 שקל. לשם השוואה, באשקלון נרשמו 4,217 דוחות, בראשון לציון 3,314, בחולון 2,771 ובתל אביב-יפו 55,834 דוחות.
צריך להיות הוגנים עם הנתונים ולא לייצר מהם מסקנה שהם אינם יכולים להוכיח. אין בידינו נתון המשווה את מספר הרוכבים בכל אחת מהערים ולכן אי אפשר לקבוע רק על סמך מספר הדוחות שאשדוד אוכפת פחות ביחס לכל רוכב. גם תל אביב היא מקרה שונה מאוד מאשדוד מבחינת היקף השימוש בכלים חשמליים. ועדיין, כאשר אשקלון מציגה יותר מפי ארבעה דוחות מאשדוד וראשון לציון יותר מפי שלושה, וכאשר במקביל אנחנו רואים ברחובות אשדוד ילדים ובני נוער משתמשים בכלים האלה כחלק מהשגרה, 1,006 דוחות בשנה בהחלט מחייבים בדיקה מחודשת של מדיניות האכיפה העירונית.
0
0
אצל ילדים צריך לשנות את תפיסת האכיפה
כאן צריך לעשות הבחנה משמעותית בין רוכב בגיר או נער שעומד בדרישות החוק לבין ילד שמלכתחילה אינו רשאי לרכוב. אצל הרוכבים המורשים צריך לאכוף רכיבה על מדרכות, אי חבישת קסדה, שימוש בטלפון, לוחית זיהוי וכל עבירה אחרת שמסכנת את הרוכב ואת הציבור. אבל כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל המותר, השאלה אינה אם הילד חבש קסדה או אם נסע בזהירות יחסית. עצם העובדה שהוא נמצא על הכלי היא הבעיה.
לכן באשדוד נדרשת בעינינו החרפה ממשית וממוקדת באכיפה כלפי רכיבת קטינים שאינם בגיל המותר. לא מבצע חד פעמי של שבוע ולא כמה שעות של פקחים ליד בתי הספר, אלא מדיניות עירונית רציפה ונראית לעין, בעיקר בשעות היציאה מבתי הספר, בשעות אחר הצהריים, במרכזים המסחריים, בפארקים ובמוקדים שבהם בני הנוער נפגשים. ילד צריך לדעת שכאשר הוא עולה על כלי חשמלי בניגוד לחוק קיימת הסתברות ממשית שהוא ייעצר, ולא שהאיסור קיים בעיקר על הנייר.
ההורים צריכים להיות חלק מהמשוואה
הסיפור של אותו ילד בן 13 גם מלמד מדוע אסור להפוך כל מקרה באופן אוטומטי לכתב אישום מוסרי נגד ההורים. במקרה הזה, לפי דברי האם, ההורים אסרו על בנם להשתמש בכלי, הסבירו לו את הסכנה ועשו מאמץ להציב גבול. ילדים יוצאים מהבית, פוגשים חברים ולעיתים מקבלים מהם את הכלי. לכן צריך להיזהר מהכללות.
אבל לצד ההבחנה הזאת, הורה שרוכש ביודעין קורקינט או אופניים חשמליים לילד שאינו בגיל המותר ומאפשר לו להשתמש בהם אינו יכול להתייחס לכך כאל בחירה פרטית שאין לה השלכות. אם רוצים לייצר שינוי אמיתי, האכיפה צריכה להגיע גם לתודעה של ההורים. לצד בדיקה משפטית של הכלים העומדים לרשות הרשות והמדינה, צריך לייצר מנגנון שבו עצירת ילד צעיר מובילה למעורבות הורית ממשית ולא מסתיימת רק בשיחה קצרה עם הילד. המסר צריך להיות ברור: האחריות אינה מוטלת על ילד בן 13 לבדו.
0
0
הסברה ואכיפה חייבות לעבוד יחד
הקריאה להחרפת האכיפה אינה מבטלת את הצורך בהסברה, להפך. הפוסט של אותה אם הוא אולי חומר ההסברה החזק ביותר שאפשר להציג להורים ולבני נוער, משום שאין בו סיסמאות. יש בו ילד בן 13 שעד לפני רגע הסתובב עם חבריו וכעת, לפי דברי אמו, שוכב מורדם ומונשם לאחר שעות של ניתוחים, עם שברים מרובים בפניו ובשתי רגליו. "אל תחכו שהילד שלכם ישכב בבית חולים כדי שהסכנה הזאת תהפוך למוחשית", היא ביקשה. "היום זה הילד שלי. מחר זה עלול להיות ילד אחר".
אפשר וצריך לקחת את המסר הזה לבתי הספר, להורים ולבני הנוער, אבל אסור להסתפק בו. הסברה ללא אכיפה הופכת מהר מאוד לעוד כרזה שילדים חולפים על פניה, ואכיפה ללא הסברה נתפסת כעוד דרך לחלק קנסות. השילוב ביניהן הוא שיכול לשנות נורמה: להסביר מדוע האיסור קיים ובמקביל להבהיר שהוא גם נאכף.
אם אשדוד רוצה באמת להתמודד עם התופעה, שנת 2026 צריכה להיות שנת שינוי המדיניות. יותר נוכחות של פקחים, יותר פעילות ממוקדת סביב קטינים, יותר עבודה מול בתי הספר וההורים, ובעיקר אפס השלמה עם המראה של ילדים צעירים שנוסעים על כלים שהם אינם רשאים לרכוב עליהם. לא צריך לחכות לעוד תאונה כדי לצאת למבצע אכיפה, ולא צריך לחכות לעוד אמא שתכתוב מבית החולים את מה שכולנו כבר יודעים.
תלחצו על הברקס כל עוד אתם יכולים. כי אחרי התאונה, גם אלף דוחות לא יחזירו את הגלגל לאחור.
צילומים: אילוסטרציות
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
