כאבי ברכיים ופציעות ספורט כבר מזמן אינם נחלתם הבלעדית של ספורטאים מקצועיים. בני נוער שמתאמנים בעצימות גבוהה, מתאמנים חובבים בחדרי הכושר, רצים, רוכבי אופניים, שחקני כדורגל של סוף השבוע וגם אנשים שנפגעו בנפילה או בתנועה יומיומית, עשויים למצוא את עצמם מתמודדים עם כאב, הגבלה בתנועה ולעיתים גם עם צורך בהתערבות רפואית.
ד"ר רן עצמון, מנהל יחידת הספורט בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, מסביר בריאיון ל״אשדוד פור יו״ כיצד מבדילים בין כאב זמני לפציעה שמחייבת בירור, מדוע לא כל קרע דורש ניתוח, אילו טעויות עלולות לעלות בחודשים של שיקום ומה חשוב לדעת לפני שמחקים תרגיל שנראה ברשת החברתית.
בשיחה הוא מתייחס גם לפעילות הספורטיבית הענפה באשדוד, לריצה ולהליכה בחופי העיר, לחשיבות החימום והגמישות ולשינוי הגדול שעברה רפואת הספורט בשנים האחרונות.
כשאומרים "אורתופד ספורט", רבים חושבים מיד על כדורגלנים וספורטאים מקצועיים. מי מגיע אליך בפועל?
"אורתופדיית ספורט עוסקת בפציעות שנובעות מפעילות ספורטיבית או בעלות מאפיינים דומים לפציעות ספורט, אבל אין הכרח שהמטופל יהיה ספורטאי מקצועי. פציעה יכולה להתרחש במהלך אימון, אך גם בנפילה במדרגות, ביציאה מהרכב או בתנועה לא נכונה.
"אנחנו מטפלים בספורטאים מקצועיים, אבל גם באנשים שמתאמנים להנאתם בקרוספיט, ריצה, פאדל, חדר כושר, רכיבה על אופניים ופעילויות רבות אחרות. טווח הגילים רחב מאוד, מבני נוער ועד אנשים מבוגרים ופעילים. אנחנו מסתכלים פחות על הגיל הרשום בתעודת הזהות ויותר על האדם, רמת הפעילות שלו, מצבו הבריאותי והיעדים שאליהם הוא רוצה לחזור.
"בעבר היו ניתוחים מסוימים, כמו תיקון רצועות או מניסקוס, שבוצעו בעיקר עד גיל מסוים. היום אדם בן 60 שהוא פעיל, בריא ומעוניין להמשיך בפעילות גופנית עשוי בהחלט להתאים לטיפול שמטרתו לשמר את המפרק ולאפשר לו להמשיך באורח החיים שלו."
–
מתוך האתר של ד״ר רן עצמון
–
מהו ההבדל בין רפואת ספורט בקהילה לבין העבודה בבית החולים?
"בקהילה מטפלים במגוון רחב של פציעות, ורבות מהן אינן דורשות ניתוח. הטיפול יכול לכלול פיזיותרפיה, תרופות, התאמת פעילות ולעיתים זריקות מסוגים שונים. בבית החולים מגיעים אלינו בדרך כלל כאשר עולה שאלה של התערבות ניתוחית או טיפול מורכב יותר.
"התחום שלנו מתמקד במידה רבה בניתוחים משמרי מפרק. אם המפרק כבר נמצא בשחיקה מתקדמת מאוד, לעיתים הפתרון המתאים הוא החלפת מפרק. לעומת זאת, כאשר אפשר לתקן רצועה, מניסקוס, סחוס או מבנה אחר ולהשאיר את המפרק הטבעי של המטופל, זה נכנס לעולם של שימור המפרק.
"חלק גדול מהניתוחים מתבצע בארתרוסקופיה, באמצעות מצלמה וכלים ייעודיים שמוחדרים דרך פתחים קטנים. כך ניתן לבצע עבודה משמעותית בתוך המפרק, לתפור, לשחזר ולקבע רקמות, תוך פגיעה מצומצמת יחסית ברקמות שמסביב."
מה מייחד את יחידת הספורט והמערך האורתופדי באסותא אשדוד?
"היחידה קיבלה חיזוק משמעותי עם הצטרפותו של פרופ' אהוד ראט, מבכירי מנתחי הספורט והאורתופדיה בארץ. יחד בנינו יכולת מתקדמת בתחום שימור מפרק הירך, לצד הטיפול בפגיעות ברכיים כגון רצועות, מניסקוסים, פגיעות פיקה ובמנגנון המיישר.
"אנחנו מבצעים ניתוחים מורכבים, לרבות טיפולים בפגיעות פיקה ושקע הפיקה בשיטות זעיר פולשניות. לצד הפעילות הניתוחית קיימת ביחידה פעילות מחקרית משמעותית, מתוך תפיסה שהחיבור בין מחקר לעבודה קלינית הופך אותנו לרופאים טובים יותר ומאפשר להכניס שיטות וטכנולוגיות מתקדמות.
"היתרון הגדול של בית החולים הוא המעטפת. במחלקה האורתופדית פועלים תחומים רבים, ובהם רפואת ספורט, החלפות מפרקים, כתף, כף יד, כף רגל וקרסול, עמוד שדרה, טראומה, אורתופדיית ילדים ואורתופדיה אונקולוגית. כאשר נדרשת עבודה משותפת בין מומחים, אפשר לתת את המענה בתוך בית החולים."
–
צילום: דוד קקון
–
תושבי אשדוד עדיין נוסעים לעיתים לבתי חולים במרכז. האם כיום אפשר לקבל בעיר את אותם טיפולים?
"במשך שנים לא היה באשדוד בית חולים, ותושבים התרגלו לפנות למרכז או למקומות אחרים. היום המציאות שונה. יש כאן מחלקה אורתופדית עם תשעה תחומים מקצועיים ומעטפת רחבה מאוד.
"אנחנו מקבלים מטופלים מאשדוד ומכל רחבי הארץ, ויש לנו הסכמים עם מרבית קופות החולים. כאשר מדובר בפציעה שעשויה לדרוש התערבות ניתוחית או בירור מורכב, ניתן להגיע לכאן ולקבל את המענה.
"המטרה היא שהמטופל יוכל לקבל טיפול מלא במקום אחד, בלי שיצטרך לעבור בין בתי חולים רק משום שחסר תחום מסוים. לצד היחידות האורתופדיות יש בבית החולים גם רדיולוגיה פולשנית, מרפאת כאב, פיזיותרפיה ושירותים משלימים שמאפשרים להציע טיפול רחב ולא רק ניתוח."
מי נמצא בסיכון גבוה יותר לפציעות?
"אין גורם אחד שמסביר את כל הפציעות. מדובר בשילוב של מבנה הגוף, נטייה גנטית, גמישות המפרקים, מבנה הרצועות, גיל, סוג הפעילות ועוצמת האימון. יש אנשים עם גמישות יתר שיהיו מועדים יותר לפריקות, ואחרים שהמבנה שלהם יוצר עומסים באזורים מסוימים.
"אצל ילדים ובני נוער השלד עדיין מתפתח, ולכן עומס גבוה מדי על גוף שטרם השלים את התפתחותו עלול לגרום לפציעות האופייניות לגיל הזה. אצל מבוגרים אנחנו רואים לא מעט מקרים של אנשים שמחליטים ביום אחד להתחיל להתאמן למרתון או חוזרים למשחק כדורגל אינטנסיבי פעם בשבוע, בלי שהגוף עבר הכנה מתאימה.
"העומס צריך להיבנות בהדרגה. מי שמתחזק את הגוף באופן קבוע, עובד על כוח, גמישות וטכניקה נכונה, יפחית את הסיכון שלו. לעומת זאת, פעילות עצימה ללא הכנה, הדרכה או התאוששות מגדילה את הסיכון לפציעה."
מתי כאב הוא חלק טבעי מהפעילות, ומתי הוא צריך להדליק נורה אדומה?
"כאב הוא הסימן הראשון שהגוף נותן לנו. צריך לבדוק את אופיו, עוצמתו וההשפעה שלו על התפקוד. האם הוא מופיע רק בזמן הפעילות, לאחר האימון או גם במנוחה? האם הוא קל ומאפשר להמשיך בשגרת החיים, או שהוא מונע תנועה מסוימת ומגביל באופן משמעותי?
"כאב שנבנה בהדרגה לאורך זמן קשור לעיתים לעומס, לשחיקה או לדלקת, ובמקרים רבים אפשר לטפל בו בצורה שמרנית באמצעות שינוי עומסים, פיזיותרפיה וטיפולים נוספים. לעומת זאת, כאב שהופיע לאחר חבלה ברורה, במיוחד אם הוא מלווה בהגבלה משמעותית, חוסר יציבות או קושי בתנועה, מצריך בירור מהיר יותר.
"חשובה גם התגובה לטיפול ראשוני. אם מנוחה, הורדת עומס וטיפול פשוט אינם משפרים את המצב, או אם הכאב ממשיך לפגוע בתפקוד, כדאי להגיע לבדיקה ולא להמשיך להתעלם ממנו."
–
מתוך האתר של ד״ר רן עצמון
–
האם כל קרע במניסקוס או ברצועה מחייב ניתוח?
"ממש לא. לא כל פציעה דורשת ניתוח ולא כל ממצא בבדיקה מחייב התערבות כירורגית. ההחלטה מתקבלת לפי סוג הפציעה, גיל המטופל, הפעילות שלו, רמת ההגבלה, מבנה הברך והתגובה לטיפול שמרני.
"היתרון של מי שעוסק גם בטיפול השמרני וגם בניתוחים הוא שיש לו סל כלים רחב יותר. אפשר להתחיל בפיזיותרפיה, שינוי פעילות, תרופות או זריקות מתאימות, ורק כאשר קיימת הצדקה אמיתית לשקול ניתוח.
"אני לא דוחף אנשים לחדר הניתוח. אבל כאשר יש צורך בניתוח, קיימים כיום פתרונות טובים, בטוחים ויעילים מאוד. המטרה אינה רק לתקן ממצא בבדיקה, אלא להחזיר את המטופל לתפקוד ולפעילות שמתאימים לחיים שלו."
אחד החששות הגדולים של מטופלים הוא זמן ההחלמה. כמה זמן באמת לוקח לחזור לשגרה?
"אין תשובה אחת שמתאימה לכל הניתוחים. הטכנולוגיה והגישה הזעיר פולשנית קיצרו מאוד את זמני ההחלמה, וברוב הגדול של הניתוחים המטופל משתחרר לביתו כבר ביום הניתוח.
"ההחלמה תלויה בסוג התיקון ובתהליך הביולוגי שהגוף צריך לעבור. בשחזור רצועה צולבת, לדוגמה, ההחלמה הראשונית והתפקודית מתקדמת במהלך השבועות הראשונים, אבל החזרה המלאה לספורט יכולה להימשך כשנה. הסיבה אינה בהכרח הפצע הניתוחי, אלא הזמן שהגוף זקוק לו כדי לקלוט את הרצועה ולבנות אותה מחדש.
"בניתוחים פשוטים יותר של מניסקוס, תקופת ההחלמה עשויה להיות קצרה בהרבה. יש מטופלים שחוזרים לתפקוד בתוך ימים, אף שההנחיות הרפואיות עשויות להגדיר תקופה ארוכה יותר. התהליך תמיד מותאם לאדם, לפציעה ולפעילות שאליה הוא מבקש לחזור."
הרשתות החברתיות מלאות בתרגילים, המלצות וטיפולי פלא. כיצד אפשר לדעת למי להאמין?
"אנחנו חיים בעולם מוצף במידע. חלקו מצוין, חלקו שטחי וחלקו טרנדי מאוד. אחת הדוגמאות היא תרגילים שהופכים פופולריים ברשתות ובחדרי הכושר, ואנשים מתחילים לבצע אותם בלי הדרכה, בלי לבנות עומס ובלי לבדוק אם התרגיל מתאים למבנה הגוף שלהם.
"תרגיל שיכול להתאים לאדם אחד אינו בהכרח מתאים לאחר. אנחנו נולדים עם מבנים שונים, גמישות שונה, יכולות שונות ורקע רפואי שונה. העובדה שמישהו נראה מצוין כשהוא מבצע תרגיל בסרטון אינה אומרת שכל אדם יכול לחקות אותו בבטחה.
"כדאי לבדוק מי מפרסם את המידע, מה ההכשרה שלו והאם קיימת אג'נדה מסחרית מאחורי ההמלצה. אם מבטיחים תרופת פלא או פתרון שמתאים לכולם, זה צריך לעורר סימן שאלה. לפני שמתחילים טיפול, זריקה או שיטת אימון חדשה, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע שזה התחום שלו."
–
מתוך האתר של ד״ר רן עצמון
–
מהן הטעויות השכיחות ביותר שאתה רואה אצל מתאמנים?
"הטעות הראשונה היא כניסה מהירה מדי לעומס גבוה. אדם רואה מישהו לידו מרים משקל כבד ומחליט שגם הוא יכול. הגוף לא תמיד מתריע באותו רגע, אבל המחיר יכול להגיע בהמשך.
"הטעות השנייה היא דילוג על חימום ועל שחרור. אנשים מגיעים לחדר הכושר ורוצים להספיק כמה שיותר בשעה שיש להם, ולכן מוותרים על החלקים שנראים פחות חשובים. בפועל, כמה דקות של חימום נכון, הנעת המפרקים והכנת הגוף לפעילות יכולות להפחית את הסיכון לפציעה.
"גם בסיום האימון חשוב להוריד את העומס בהדרגה, לבצע שחרור ומתיחות ולא לעבור מיד ממאמץ גבוה ליציאה הביתה. במהלך האימון הגוף חם ומלא באדרנלין, ולכן לא תמיד מרגישים את המתיחות והכאבים בזמן אמת.
"הטעות השלישית היא הזנחת הגמישות. אימוני כוח ללא עבודה על טווחי תנועה יכולים לקצר את השרירים ולהגדיל את הסיכון לפציעות. גמישות טובה מאפשרת למפרק להתמודד טוב יותר עם תנועה חריגה."
מהם הכללים החשובים ביותר למניעת פציעות?
"קודם כל, להיות קשובים לגוף. אם משהו מרגיש לא נכון או גורם לכאב, לא צריך להתעקש ולהמשיך רק כדי לסיים את האימון. זה לא אומר שחייבים לוותר על התרגיל לתמיד, אלא לבדוק אם הטכניקה נכונה ואם הגוף מוכן לעומס.
"מי שמתחיל להתאמן ואין לו ניסיון צריך לקבל הדרכה מקצועית ולבנות תוכנית מסודרת. חשוב להעלות עומסים בהדרגה, להקדיש זמן לחימום, לשחרור ולגמישות, להשתמש בציוד מתאים וללבוש נעליים שמתאימות לסוג הפעילות ולמבנה כף הרגל.
"שינה, תזונה ומנוחה הן חלק מהאימון. הגוף צריך זמן להתאושש ולבנות את עצמו מחדש. כאשר ממשיכים להעמיס על אזור שכבר התפתחה בו דלקת, מתיחה או קרעים קטנים, הנזק המצטבר עלול להשבית את האדם מפעילות לתקופה ארוכה."
0
0
אשדוד היא עיר של ים, טיילת ורצים. האם הליכה או ריצה על החוף טובות לברכיים?
"הליכה על החוף היא פעילות טובה. המשטח הרך מחייב את הגוף לעבוד על יציבות, מחזק את השרירים המייצבים ומשפר את התחושה המרחבית של הקרסול והמפרקים. הליכה יחפה על החול יכולה להיות מועילה, כל עוד אין בעיה רפואית שמונעת זאת והמשטח בטוח.
"בריצה הייתי ממליץ לבחור בחלק הקשיח והרטוב יותר של החוף. בחול רך מאוד הרגל שוקעת, הגוף נדרש להשקיע הרבה משאבים ביציבות וקיים סיכון לדריכה לא טובה או לסיבוב הקרסול. החלק הקשיח יותר מפחית את הזעזוע לעומת משטח נוקשה, אבל עדיין מעניק יציבות טובה.
"ריצה יחפה יכולה להתאים לחלק מהאנשים, אבל לא לכולם. מי שאינו רגיל לכך צריך להיכנס בהדרגה. בנוסף, בגלל הסיכון לזכוכיות, פסולת או פגיעות אחרות בחוף, נעל מתאימה יכולה להיות הבחירה הבטוחה יותר."
כיצד בוחרים נעלי ריצה, ומתי צריך להחליף אותן?
"נעלי הריצה הקיימות היום הן ברמה גבוהה מאוד. חשוב לבחור נעל שיודעת לבלום זעזועים ושמתאימה למבנה כף הרגל. יש נעליים רחבות וצרות, ויש הבדלים בתמיכה בקשת ובאופן שבו כף הרגל פוגשת את הקרקע.
"בחנויות מקצועיות ניתן לבצע בדיקה של מבנה כף הרגל ודפוס ההליכה ולהתאים את הנעל לאדם. התאמה נכונה יכולה לצמצם את הצורך בתיקונים נוספים ולשפר את הנוחות והיציבות.
"צריך לזכור שגם נעל טובה נשחקת. אצל מי שרץ באופן קבוע, הסוליה והיכולת לבלום זעזועים נשחקות עם הקילומטרים, ולכן יש להחליף את הנעל בהתאם להיקף השימוש ולמצבה."
–
צילום מסך: ערוץ 13
–
כיצד התחילה דרכך באסותא אשדוד?
"למדתי רפואה באוניברסיטת תל אביב והתחלתי את ההתמחות באורתופדיה בבית החולים אסף הרופא, כיום שמיר. כאשר הוקם בית החולים באשדוד עברתי לכאן כחלק מצוות ההקמה, מתוך רצון להיות שותף בבניית משהו חדש באזור. השלמתי כאן את ההתמחות, ובשנת 2017 הייתי שותף להקמת יחידת הספורט יחד עם ד"ר אלכס רוזנטל.
"בהמשך יצאתי לשנתיים של התמחות על באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית. בשנה הראשונה עסקתי בפעילות קלינית וניתוחית לצד מומחים מובילים בעולם וליוויתי קבוצות ספורט מקצועיות מובילות. בשנה השנייה התמקדתי במחקר בתחום תאי הגזע וחידוש הסחוס.
"לאחר החזרה לארץ קיבלתי את ניהול היחידה. כיום אנחנו משלבים פעילות ניתוחית ומחקרית, ואני נמצא במסלול אקדמי. החיבור בין מחקר, חדשנות וניסיון בחדר הניתוח מאפשר לנו להביא למטופלים טיפול מדויק ומתקדם יותר."
חמישה כללים של ד"ר רן עצמון לשמירה על הברכיים
- להעלות את העומס בהדרגה ולא לנסות להשיג באימון אחד את מה שהגוף לא בנה לאורך זמן.
- להקדיש זמן לחימום, לשחרור ולמתיחות בכל אימון.
- להקשיב לכאב ולא להתעקש להמשיך כאשר הגוף מאותת שמשהו אינו תקין.
- לעבוד על גמישות לצד כוח, ולא להתמקד רק בהרמת משקלים.
- להשתמש בציוד ובנעליים המתאימים לפעילות ולמבנה הגוף.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
אנחנו משתדלים לתת קרדיט בהתאם. אם במקרה שכחנו, תדעו שאנחנו פועלים בהתאם לחוק זכויות יוצרים, סעיף 27א. תוכלו לפנות אלינו במייל לקבלת קרדיט:[email protected]
