הירידה של מ.ס אשדוד לליגה הלאומית ממשיכה לעורר כאב גדול בקרב רבים מתושבי העיר בהווה ובעבר, וגם אצל מי שכבר שנים אינו מתגורר באשדוד, אך הלב שלו נשאר מחובר לעיר ולקבוצת הכדורגל שלה. תא״ל אשר בן לולו, אשדודי לשעבר ואוהד ותיק של הכדורגל המקומי, פרסם פוסט אישי ונוגע ללב שבו שיתף בתחושת האכזבה והכאב בעקבות ירידת הקבוצה, דווקא בעונה שבה העיר מתכוננת לפתיחת האצטדיון העירוני החדש והמרהיב.
בן לולו, שהיה מזוהה לאורך השנים כאוהד שרוף של הפועל אשדוד בימי הדרבים הגדולים מול עירוני אשדוד בליגה א’, נזכר באווירה הייחודית שהייתה סביב הכדורגל בעיר, כאשר אלפי אוהדים היו גודשים את האצטדיון ואחרים היו מטפסים לגגות ולחומות רק כדי לא לפספס את המשחקים. לדבריו, הכדורגל באותן שנים היה הרבה מעבר לספורט – הוא היה חלק מהזהות העירונית ומהחיים עצמם.
בפוסט הוא מתייחס גם למציאות הנוכחית, שבה הקבוצה מתקשה למשוך קהל, למרות שצמחו בה לאורך השנים כמה מהכישרונות הגדולים בכדורגל הישראלי. בן לולו מותח ביקורת על הדרך המקצועית והניהולית של המועדון בשנים האחרונות, וטוען כי המיקוד בהשבחת שחקנים ומכירתם בא לעיתים על חשבון בניית קבוצה תחרותית, מחוברת לקהל ובעלת זהות ברורה.
עוד הוא כותב כי מועדון כדורגל אינו יכול להתקיים רק כעסק, אלא חייב לשאוף לרגש, לנצח ולבנות קבוצה שהעיר תהיה גאה בה. לדבריו, הירידה לליגה הלאומית, כואבת ככל שתהיה, עשויה להיות גם הזדמנות לעצור, לחשב מסלול מחדש ולבנות מחדש את החיבור בין הקבוצה לעיר.
0
האצטדיון החדש באשדוד
0
מצורף בזאת הפוסט של תא״ל אשר בן לולו כפי שפרסם בדף הפייסבוק שלו:
היום קבוצת הכדורגל מועדון ספורט אשדוד ירדה ליגה. זה עצוב, גם עבורי, שאומנם כבר לא גר בעיר אבל עדיין אשדודי בלב ובנשמה. אני זוכר שלאורך כל השירות הצבאי שלי, בסדיר ובקבע, היו מבטי פליאה כשגילו שאני אוהד של אשדוד. נכון, האף של הקבוצה בקושי היה מעל המים כל השנים, אבל אהבת ילדות לא מחליפים. כך תמיד הייתי עונה.
כשהיינו ילדים, משחק הכדורגל בין עירוני אשדוד להפועל אשדוד, בליגה א׳, היה אירוע שגרם לאלפים להגיע לאצטדיון. כל מי שלא הצליח להיכנס צפה מהגגות ומעל החומות. זו הייתה חגיגת כדורגל אמיתית. כל העיר דיברה על המשחק שבועיים לפני וחודש אחרי. רק מי שהיה שם מבין איזו אנרגיה מטורפת הייתה שם באוויר.
לפני כמה חודשים נסעתי עם הבן שלי לצפות במשחק חוץ של הקבוצה המאוחדת, מועדון ספורט אשדוד. בלחץ אפשר היה אולי לספור 30 אוהדים של אשדוד, חלקם בני משפחה של השחקנים.
כישרונות מהגדולים במדינת ישראל גדלו בקבוצות הילדים של אשדוד: גדי קינדה, מיכאל אוחנה, דוד רביבו, אופיר מרציאנו, ניב זריהן, דין דוד, ניר ביטון, יניב עזרן, והרשימה עוד ארוכה.
0
0
אז איך קבוצה שהצמיחה כל כך הרבה כישרונות יורדת היום לליגה הלאומית?
לאורך השנים הקבוצה שיחקה כדורגל חלש, כמעט בלי קהל, ובעיקר נלחמה בכל עונה על הישרדות עד המחזור האחרון. הפעם זה כבר לא הספיק, ואולי דווקא הירידה הזו היא ההזדמנות לעצור ולעשות שינוי אמיתי.
חייבים להחליף את השיטה ואת צורת הניהול. במשך שנים נוצרה תחושה שההיבט העסקי של השבחת שחקנים ומכירתם גבר על בניית קבוצה תחרותית, עם זהות מקצועית ברורה וחיבור אמיתי לקהל. במקביל הגיעו לא מעט שחקנים בינוניים ואפורים, מהארץ ומחו״ל, חלקם בסוף דרכם המקצועית, בלי שנבנתה דרך מקצועית שסוחפת את העיר והאוהדים. גם עמדת המאמן אוישה באנשים שלא תמיד היו בעלי ניסיון ויכולת לאמן קבוצה בליגת העל.
מועדון כדורגל הוא לא רק עסק. מי שנכנס לעולם הספורט צריך לרצות קודם כול לנצח, לרגש ולבנות קבוצה שהעיר תהיה גאה בה. באשדוד זה הלך לאיבוד.
0
0
איך עיר של 230 אלף תושבים, עם אהדה כל כך גדולה לספורט, מגיעה למצב שבו היציעים כמעט ריקים? למה הקהל מדיר את רגליו ממשחקי הקבוצה?
כמה עצוב וסמלי שדווקא בעונה שבה אמור להיחנך האצטדיון העירוני החדש, עם 20 אלף מושבים, הקבוצה תמצא את עצמה במשחקים כמעט ללא קהל מול הפועל עפולה והפועל כפר שלם.
הגיע הזמן לבנות קבוצת כדורגל שמשחקת כדורגל טוב, התקפי ומהנה, שעושה הכול כדי להשאיר את הכישרונות שלה בקבוצה, קבוצה שמתמודדת בפלייאוף העליון עם קהל גדול ביציעים, כפי שמתאים לעיר אשדוד , לתושבים ולכל האשדודים באשר הם , שכל כך אוהבים כדורגל.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
