על גג בית הכנסת במרינה עמלו במשך שבוע ימים, (מה שנוגד באופן עקרוני את רעיון החג עצמו שבא לסמל את החופזה בה יצאו בני ישראל ממצרים) על סוכת זכוכית מוגבהת עם נוף מהמם למרינה ולים. על פני יוזמה יצירתית ופחות צנועה לנוכח הימים הכלכליים הלא פשוטים אבל נשאלת השאלה למה חייב כזו קונסטרוקציה ולמה תרבות ה״שופוני״ מחלחלת כל כך עמוק עד למעמקי היסוד של החגים.
נכון שלא ציפינו ששלומית תגיע עם פטישים, מסמרים ועצים, מזה למעלה מ-3 עשורים מלאכת בניית הסוכה הפכה לפשוטה ויעילה עם מוטות הרכבה שכל שמאלי יודע להסתדר איתם, לא צריך פטיש, לא צריך מסמר רק הגיון בסיסי. הסוכות גם עמידות, צנועות במחיר ומשיגות את המטרה באופן מושלם.
אז למה חייבים להתחכם ולהמיר את הבדים בקירות זכוכית עם מנופים, ריצוף קרמיקה שרק הסכך מזכיר לנו שמדובר בסוכה ולא במתחם אירועים.
ומה לגבי החוקיות? צריך אישור לשבוע ימים של חג? האם יש כוונה לפרק את הפנינה הנדל״נית הזו כעבור שבוע? וכמה עולה כזו הפקה?
אנחנו כמובן נעקוב לראות אם בצאת החג ימהרו לפרק כמו שבצאת כיפור מיהרו לבנות.
