יש אנשים שלא רק פתחו עסק, אלא יצרו תקופה. פאול איצקוביץ היה אחד מהם. עם היוודע דבר פטירתו, רבים מוותיקי אשדוד חזרו לרגע אל העיר של תחילת שנות ה 80, עיר קטנה יותר, פשוטה יותר ואינטימית יותר, שבה כמעט כולם הכירו את כולם, ולכל פאב היה הקהל הקבוע שלו.
אלה היו ימים אחרים. הרבה לפני הרשתות החברתיות, הרבה לפני קמפיינים ויחסי ציבור. לא היו אינסטגרם, פייסבוק או משפיענים. מי שרצה להצליח היה צריך בעיקר לדעת לארח אנשים, להקשיב להם ולגרום להם לחזור שוב ושוב. פאב לא נמדד בעיצוב או בפרסום שלו, אלא באווירה. וברמן לא היה רק מי שמוזג בירה, אלא גם אוזן קשבת, פסיכולוג, יועץ זוגי ולעיתים גם החבר הכי טוב של הלקוחות שישבו מולו עד השעות הקטנות של הלילה.
בשנת 1982 פתח איצקוביץ את פאב "הג'ינג'י" במרכז המסחרי הישן ברחוב האלמוגים ברובע ד'. באותם ימים, כשחיי הלילה של אשדוד רק החלו להתעצב, הפך המקום במהירות לאחד מסמלי הבילוי של העיר. צעירים מכל רחבי אשדוד והסביבה נהרו אליו, ובתוך זמן קצר הפך "הג'ינג'י" לשם שכל תושב הכיר.
הפאב, לא היה גדול במיוחד, אבל הלב שלו היה ענק. הוא שימש מקום מפגש לצעירים, אנשי עסקים ובעלי פאבים אחרים, שנהגו לסיים בו את הלילה. מי שנכנס בדלת לא הרגיש שהוא מגיע לעסק, אלא לסלון גדול שבו תמיד היה מי שיזהה אותו, ישאל לשלומו וימזוג לו את המשקה הקבוע.
פאול היה הפנים של המקום. הוא הכיר את הלקוחות בשמם, ידע להקשיב, לצחוק, להרגיע ולחבר בין אנשים. לא מעט חברויות, סיפורי אהבה וזיכרונות נולדו בין קירותיו של "הג'ינג'י", שהפך עם השנים להרבה יותר מפאב. הוא היה נקודת מפגש, מקום של שייכות וחלק בלתי נפרד מהזהות של אשדוד הצעירה.
גם לאחר שסגר את שעריו, "הג'ינג'י" המשיך לחיות בזיכרונותיהם של רבים מתושבי העיר. עבור רבים הוא מסמל תקופה שבה הכול הרגיש קרוב יותר, פשוט יותר ואנושי יותר. תקופה שבה בילוי לא נמדד במספר התמונות שעלו לרשת, אלא במספר האנשים שישבו סביב אותו שולחן וצחקו יחד עד סוף הלילה.
פאול איצקוביץ הותיר אחריו מורשת של מקום שהפך לאגדה מקומית, ושל אדם שהבין שהסוד האמיתי של פאב מצליח אינו האלכוהול, אלא האנשים שנכנסים בדלת והתחושה שהם תמיד רצויים.
יהי זכרו ברוך.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
