יש ערים שבהן מחלוקות נשארות באולפני הטלוויזיה או במסדרונות הכנסת. באשדוד הן תמיד היו ברחוב. בין שכנים. בין אנשים שנפגשים בסופר, בטיילת, במרכזי הקניות ובגני הילדים. דווקא משום כך, כל סדק קטן ביחסי חרדים וחילונים בעיר צריך להדליק נורה אדומה.
מי שחי כאן מספיק שנים זוכר היטב את חורף 2018. זה התחיל באיומי חרם על מתחם ביג פאשן, המשיך באכיפה נגד עסקים שפעלו בשבת, התלקח ברשתות החברתיות, ומשם עבר לרחובות. בחירות מוניציפליות עמדו בפתח, היצרים גאו, והמחאה הפכה לאחת מנקודות השבר הגדולות ביותר שידעה העיר. רק לאחר תקופה ארוכה הצליחו הצדדים להשיב את השקט ולייצב מחדש את הסטטוס קוו העדין שעליו נשענת אשדוד כבר עשרות שנים.
אבל בימים האחרונים נדמה שאותה שקית מים, שנאטמה בעמל רב, מתחילה שוב לטפטף.
0
השלט שנתלה בשבוע שעבר
0
במשך שנים היה נוח לכולם לסמן את הפלג הירושלמי כחריג. כקבוצה קיצונית שאינה מייצגת את הציבור החרדי הרחב. כשהם הפגינו, חסמו כבישים או הובילו מחאות, היה קל לומר: "אלה רק הם". כך היה גם בתקופת מחאת "סופר פאפא", שנחרתה בזיכרון העיר כאחד האירועים המכוערים ביחסי הקהילות.
אלא שהמציאות הנוכחית נראית מורכבת יותר.
סוגיית הגיוס כבר אינה נשארת רק נחלתו של הפלג הירושלמי. לאחרונה ניכרים סימנים של מעורבות גם מצד חסידות גור, מהקהילות הגדולות והמשפיעות בעיר. בשבוע שעבר נתלה שלט הקורא לאיסור כניסת המשטרה, האזרחית והצבאית, לאחד הרבעים החרדיים. מדובר בשלט בעל מסר חריף, כזה שהיה מצופה שיעורר סערה ציבורית ויגרור גינויים ברורים. בפועל, הוא עבר כמעט בדממה.
בהמשך השבוע יצאו אוטובוסים מלאים בחסידי גור מאשדוד להשתתף במחאה הארצית סמוך לכלא 10. לאחר מכן נערכה חגיגה המונית לכבוד עריק שהשתחרר מהכלא הצבאי, אירוע שכלל מאות משתתפים, מוזיקה והפרעה לשגרת חייהם של תושבי האזור.
אפשר להסכים עם המחאה ואפשר להתנגד לה. במדינה דמוקרטית זכות המחאה היא ערך יסוד. אבל כאשר מחאות הופכות להפגנת כוח ברחוב, וכאשר המסרים מקצינים, הציבור מצפה גם לשמוע קול ברור של הנהגת העיר.
0
חגיגות לשחרורו של עריק מכלא צבאי
0
דווקא כאן נוצר הוואקום.
לא נשמע גינוי. לא נשמעה קריאה להרגעת הרוחות. לא מסר שמבהיר את גבולות המשחק. וכאשר הדרג המנהיג שותק, כל צד מפרש את השתיקה כרצונו. יש מי שרואה בה לגיטימציה, ויש מי שרואה בה חולשה. בשני המקרים, התוצאה עלולה להיות זהה.
ההיסטוריה של אשדוד מלמדת שהסטטוס קוו מעולם לא התקיים מעצמו. בכל פעם שהמתח גאה, היו מי שישבו עם הרבנים, עם מנהיגי הציבור ועם מקבלי ההחלטות כדי לעצור את כדור השלג לפני שהתגלגל במורד ההר. לא תמיד זה נעשה בכותרות, אבל זה נעשה.
0
0
כיום נדמה שפחות ופחות אנשים מנסים לבלום את ההידרדרות.
החשש הגדול אינו רק מהמשך המחאות סביב סוגיית הגיוס. החשש הוא שהמאבק יזלוג גם לרחובות אשדוד, ייצור תגובת נגד מצד הציבור החילוני, ויגרור אחריו קבוצות נוספות. מי שמכיר את המרקם העדין של העיר יודע כמה מהר תקרית אחת יכולה להפוך לעימות רחב הרבה יותר.
ובתוך כל זה מרחפות גם הבחירות ההארציות המתקרבות. הניסיון מלמד שבתקופות כאלה כל ניצוץ קטן עלול להפוך לאש גדולה, במיוחד כאשר נושאים של דת ומדינה נכנסים לזירה הפוליטית.
איש אינו יודע אם ניתן עדיין לעצור את התהליך. ייתכן שכן, וייתכן שהרכבת כבר יצאה מהתחנה.
אבל דבר אחד כבר ברור: כשההנהגה אינה משמיעה קול בזמן, הרחוב מתחיל לדבר במקומה. ובדרך כלל, הרחוב מדבר בקול הרבה יותר רם.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
