“צבא זה לא לנשים. הן מפריעות לנצח במלחמה” אמר השבוע ינון מגל, כשדברי ההבל שלו קיבלו במה בערוץ התעמולה 14 !
כך, במשפט אחד, נמחקו אלפי לוחמות, מפקדות וקצינות, משדות הקרב של מדינת ישראל.
אבל המציאות, כמו תמיד, לא מתיישרת לפי אמירות בטלויזיה או ברדיו.
במלחמת חרבות ברזל ראינו את האמת במלוא עוצמתה –
לוחמות שניהלו קרבות פנים אל פנים מול מחבלים, מפקדות שהובילו מחלקות ופלוגות תחת אש, חיילות שהיו הראשונות לחתור למגע, בזכות המקצועיות, האומץ וההכשרה שלהן.
לא תיאוריה. לא אג’נדה. עובדות מהשטח.
נשים לא “הפריעו”. הן הצילו חיים.
ב-7 באוקטובר ובימים שלאחריו, לוחמות מגבול עזה, מהגנת היישובים, מיחידות החי״ר המעורב, מהשריון, מהאיסוף הקרבי ומהפיקוד, ניהלו קרבות, עצרו חדירות, פינו פצועים וקיבלו החלטות תחת לחץ קיצוני.
הן לא חיכו שיצילו אותן. הן היו אלו שהצילו אחרים.
חלקן נפלו. חלקן נפצעו. חלקן חזרו לשדה הקרב.
מי למשל לא זוכר את רס״ן אור בן יהודה, מפקדת פלוגה בגדוד קרקל שניהלה קרב מול מחבלים?
עם תחילת מתקפת חמאס, היא היתה בבסיס בדרום כשהחלו הדיווחים על חדירת מחבלים. היא לא חיכתה לפקודות מלמעלה.
אור ארגנה במהירות כוח לוחמים ולוחמות, יצאה לשטח, וניהלה קרב אש ישיר מול מחבלי חמאס באזור עוטף עזה. במהלך הקרב היא הובילה את הפלוגה תחת אש, קיבלה החלטות בזמן אמת, חתרה למגע, והכוח שבפיקודה חיסל מספר מחבלים ומנע חדירה ליישובים נוספים.
בקרב עצמו היא נפצעה מרסיסים, אך סירבה להתפנות עד שווידאה שכל לוחמיה בטוחים ושהמשימה הושלמה.
0
0
זו לא “השתתפות סמלית”. זה פיקוד קרבי, תחת אש, ביום הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל.
צה״ל כבר הכריע את הוויכוח –
כיום כ-20% מכוח הלחימה של צה״ל מבוסס על נשים כלוחמות, מפקדות וקצינות בתפקידי לחימה.
צה״ל כצבא מקצועי, בוחן דבר אחד בלבד – כשירות מבצעית.
מי שעומדת בדרישות נכנסת, ומי שלא – לא.
מין הוא לא קריטריון, אבל יכולת כן.
מי שטוען שנשים “מחלישות” את הצבא, בעצם טוען שצה״ל מקריב את הביטחון לטובת אידיאולוגיה. זו טענה חמורה וגם שגויה.
מדינה שמוותרת על חצי מהכישרון, האומץ והמחויבות של אזרחיה, לא מנצחת יותר, אלא מנצחת פחות.
זה לא מאבק מגדרי. זו אחריות לאומית.
