נפתח בקרדיט לשני אנשים על הכותרת – נעמי שמר ז"ל שכתבה שיר שנתן את ההשראה לכתיבה, והקפטן של קבוצת ותיקי הכדורגל של אשדוד. למה? כי נעמי שמר כתבה, והקפטן יישם.

ארמונד בן דוד הידוע בשם "בנדה", נתן משפט בראיון שנתן לנו את ההבנה שזה הרבה מעבר לכדורגל-
"במשחק שלנו אין יותר חולצות בצבעים שונים, יש רק  כחול ולבן".

בנדה כמובן התייחס לעובדה שבקבוצת הותיקים של אשדוד אפשר למצוא שחקני עבר ושחקנים חובבים מקבוצות שונות עם מועדונים שונים, והמשיך – "כדורגל זה חיידק בריא מאד. אם אתה נדבק בו, אתה לומד שכדי לשחק צריך הדדיות וכבוד והוא בריא למבוגרים כמו לנוער. גם בכדורגל המקצועי שחקנים מכירים וחברים, אז בגיל שלנו זה כבר כיף לשחק יחד אחד מול השני, כשמבינים את הכח של המכנה המשותף".

 

 

כשהגענו למגרש, מצאנו מקבץ של ותיקי  כדורגל מאשדוד ומקרית שמונה עם אנרגיות בשמיים ורגע לפני חימום – מבני בן זקן המאמן ביתר ירושלים לשעבר,  אבי סידריס האגדי ואלעד גבאי המעולה.

 

 

בנדה (ארמונד בן דוד) הוא איש עם רזומה עתיר כל טוב – איש משפחה, עם עבר ככדורגלן בצעירותו אשר לימים היה גם מאמן מצליח במשך 7 שנים של קבוצת הותיקים, והביא את הקבוצה בניהולו למקומות ראשונים לא אחת.

הוא אבא, סבא ובעל גאה לקמי (אשת חינוך בפנסיה שגם עסוקה כל הלחימה בסיוע ותמיכה בעורף), וגם פנסיונר עיריה מוכר שעשה חיל בתחומו. הוא אף זכה באות המתנדב המצטיין מטעם עיריית אשדוד במחוז דרום בשנת 2015 על תרומה חברתית בעמותת חסד והובלת גמ"ח, ונתינה ותרומה לחברה היא משהו שהוא מביא עם המון תמיכה מהבית, אותה חשוב לו להדגיש (ובצדק). זה כנראה הרקע האישי שמאפשר לו גם את  הפרוייקט החברתי הזה שחלם ומימש.

"דווקא בימים בהם אנשים במצב של מלחמה ומתח, אנו חייבים לשמור על סולידריות ואחדות חברתית. משחק כדורגל בין ותיקים זה הרבה מעבר לתחרות! וכל זה לא היה קורה בלי האנשים הטובים שאיפשרו את כל מה שאנחנו רואים" מסביר בנדה בגאווה וממשיך-

"יורם אסרף ורוני אוואט עשו הכל כדי שזה יצא לפועל. יורם הוא בולדוזר שיזיז בטון אם יש מטרה טובה. לא היתה בקשה שהעלנו ולא נעננו. הוא שמע שאני רוצה את החיבור עם הצפון ולא היסס לרגע לרתום את כל האנרגיות לדבר, גם רוני אוואט נרתם בלי לחשוב פעמיים, ובזמנים כאלה זה דורש הרבה".

בנדה ליווה אותנו בגאווה לשופט של המשחק, גדעון קרא, שופט כדורגל מקצועי מההתאחדות. כששאלנו את גדעון על מה גורם לו להתנדב, רגע אחרי הבדיחה של בנדה ("אל תשאלי כאלה שאלות, אנחנו עוד נרצה בגללך משכורת על הכיף הזה"), הוא הצביע על המספר שעל החולצה ואמר -"72 זה חסד בגימטריה, תרשמי שזה מה שאמרתי. זו שליחות כתובה".

 

 

המשחק שהיה ידידותי אבל מאד מקצועי, התחיל אחרי דקת דומיה לזכר קורבנות השבעה באוקטובר, והסתיים בניצחון של קרית שמונה שהביא הרבה שמחה לצפונים. הטוויסט הוא שהפעם גם לקבוצה שהפסידה היה שמח, כי היא לא באמת הפסידה…

יורם אסרף, מנהל מחלקת הספורט הוסיף

"הניצחון של קרית שמונה הוא ה"הפסד" הכי מתוק שאשדוד יכולה לדעת. זה משחק ידידות של אהבה לכדורגל ולישראל, שנותן לנו להרגיש ולהדגים לכולם כמה שכולנו בעצם מאותה קבוצה, ממש כמו שבנדה אמר. ספורט מאז ומעולם היה גורם מלכד, גם בין הדורות, והותיקים של אשדוד ובראשם בנדה מובילים כאן את הקול של"זקני השבט", ומהווים את עמודי התווך החברתיים שלנו כדוגמא אישית לדור הצעיר. עבור זה קיים ספורט לפני הכל".

 

 

מאיר תורגמן, מנהל משק של קבוצת הותיקים האשדודית מאז שהיא קמה מספר- "הייתי שחקן חובב בצפון, והצטרפתי לקבוצה של אשדוד. שיחקתי קצת עם הותיקים, אבל פיזית אני כבר במקום אחר היום אז אני עוסק במנהלה. ההנאה של כולם מהמשחקים והאווירה היא משהו שלא עובר למרות הגיל וזה מרומם את הנפש בזמן מלחמה".

 

 

יש באשדוד הרבה אנשים טובים שעושים דברים טובים, וכדורגל כנראה היה ויהיה הגרעין שמנביט קירוב לבבות בינינו, גם בעת מלחמה. התודה היא לכאלה שדואגים להשקות ולטפח את זה, כמו קבוצת כדורגל ותיקים אשדוד, כבוד