יש הרבה אנשים בעולם, ובזכו  הרשת החברתית אנחנו נחשפים להמונים. ברשתות, למרות הגלובליזציה, רואים בעיקר מה שמקומי ומה שממומן, כי כזה העולם. אנחנו בוחרים לשים דגש ולהביא לכם הפעם דמות מוכרת ובולטת באקלים האשדודי שעושה עשיה לשם עשיה, לשם שמים (הפעם החזרהעל המילה 'עשיה' מוצדקת).

אילן ראובני, תושב העיר כל ימיו, נולד ברחוב קרן היסוד וגדל ברובע א. למד בבית ספר אלון ואז ישיבה תיכונית, התחתן והקים בית בישראל בגיל 18.5.

"מי שאומר שפעם היתה ילדות יותר יפה מהיום, אני לא בדיוק מסכים. כן היתה ילדות יותר נקיה, משחקים אחרי בית ספר, יורדים אחרי הצהריים לשחק בשכונה באהבה. הדלתות היו פתוחות, כל יום היו יכולים לשבת אצל משפחה, לאכול ולהתארח ולהנות."

אילן וחיילים שפונקו, אבל ממש פונקו.

"האמת? כשהייתי קטן, אבא שלי שיהיה בריא נהג לתקן לשכנים באופן קבוע מה שהיה צריך, הוא היה מנהל עבודה. יום אחד נכנסנו לאחד הבתים כרגיל, והוא סירב לקבל את הכסף מהלקוחה. אמרתי לו – אבא, למה לא לקחת? אבא ענה לי מה שלא אשכח – 'כסף זה לא הכל בחיים, משכנים לא לוקחים כסף'. המשפט הזה עיצב אותי. אני מאמין ששני ההורים שלי, שבכל ערב האכילו ואירחו בין שמונה לעשרה ילדים, אלה האנשים שהפכו אותי למי שאני.
פעם ראיתי אותם לוקחים אוהלים ויוצאים להפגין, בשביל מי שאין לו בית, בתקופה שהיה צריך. שאלתי למה? אם יש להם בית וזה לא עניינם? הם ענו פשוט- כי להם אין. "

אילן מדבר חברתי חברתי חברתי. כלומר, רק חברתי. הוא מתעצבן כשהוא שומע על האזרח הקטן שנרמס לא פעם מגלגלי המערכת, והוא לא מבין איך אפשר לשבת בשקט כשרואים עוולה, אז הוא עושה עוד משהו שאבא לימד אותו- עושה את מה שהוא עושה, הכי טוב. במיוחד אם זה לעזור.

העשיה שלו מרובה – מפרוייקטים ומיזמים של חלוקת כל מה שאפשר וצריך ללוחמים בעזה ובעורף בזמן המלחמה, ועוד הרבה הרבה לפני כן- סלי מזון לנזקקים, איסוף ציוד לילדי בית ספר שידם אינה משגת, דאגה לארוחות לחגים ועוד.

אילן מעלה ומשתף בצינעה ברשת כי הוא באמת מאמין שמעשים טובים מדבקים, אבל העשיה שלו כלכך רבה, אבל לפני הכל – הוא איש משפחה.

איך אתה מצליח לשלב נתינה ומשפחה?

"זה באמתקשה, וזה לוקח זמן משפחה. אבל אני לא נותן לבד " העיניים של הילדים של אילן רואות מה הוא  עושה, והידיים שלהם יעשו את אותו הדבר בעתיד – "נתינה זה ערך שצריך להחדיר. אם הבן שלי יוצא עם כוס מים מהבית, אמא שואלת אותו לאן זה, והוא עונה לה 'להביא כוס מים למנקה', אז אנחנו את שלנו כהורים הצלחנו, תורת אביך ומוסר אימך".

חייל מתפנק כמו שצריך!

מה אתה מאחל לחברה שלנו אחרי ה7 באוקטובר?

במהלך השנה האחרונה כולם ציירו קוטביות ושסע, מכל הצדדים. כולם צעקו ורבו, ויש תוויות שהדבקנו. אבל ה7 באוקטובר קיבלנו תזכורת, ו95 אחוז מהאנשים פה אוהבים בלב אלה את אלה ויודעים מהקודם למה- אחווה ואחדות כשצריך. כמו בגמרא- "טוב מלבין שיניו ממשקהו חלב". עדיף להיות זה שמשמח, מזה שנותן חלב. כמובן ששניהם ביחד זו שלמות, אז אני מאחל לנו להסתכל בטוב בעיניים, אלה של אלה!"

ולאשדוד בפרט, מה תאחל?
" המשך אחדות למטרה, פריחת העיר. אבל לא על חשבון אף אחד – ובטח לא על חשבון החלשים והשכונות. זה יגיע כשנלמד לא לשפוט לפי נקודת המוצא הפיזית של הבנאדם. מאחל צמידות והקשבה בינינו. שנלבין שיניים אלה לאלה! וכשצריך נספק גם את החלב."