כמו בכל שנה בחודש הגאווה, אנחנו נתקלים ברשתות בתגובות והערות שחושפות בעיקר את הבורות של כותביהן ואת הפחדים שלהם.
זה תמיד אותן הערות, אותן שאלות ואותן טענות –
"על מה בדיוק הגאווה?"
"בשביל מה צריכים את זה?"
"כבר יש להם זכויות כמו כולם".
"למה הילד שלי צריך לראות את זה?".
"למה בירושלים ? שיצעדו בתל אביב".
0
0
אז "על מה הגאווה" אתם שואלים? אולי השימוש במילה גאווה באה כקונטרה על כל השנים שבהן גרמו לחברי הקהילה להתבייש, להסתתר, להצניע את עצמם, כינו אותם "מפיצי מחלות", שלחו אותם לפסיכיאטרים, גרמו לרבים להתאבד ובתקופות קודמות יותר אפילו הוציאו אותם להורג.. אז אולי במקום להתבייש הם רוצים להיות גאים בעצמם ? זה לא לגיטימי שבני אדם ירצו להיות גאים בעצמם כמו כל האחרים ?
"בשביל מה צריכים את המצעד הזה ?" כי בזכות המצעד מדברים על הנושא, מגבירים את המודעות ואת הצורך בקבלה והכלה של כולם.
כל עוד אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מותקפים בגלל הנטייה המינית שלהם, בגלל האמונה הדתית שלהם או ההעדפה הפוליטית שלהם, אז יש מקום למחות, להפגין ולצעוד ! להמשיך לנופף את דגל הסובלנות והקבלה, לנופף בכל הדגלים ובכל הצבעים שיש, עד שנהפוך לחברה שיודעת להכיל את האחר והשונה.
האלימות שממנה סובלת הקהילה הגאה, היא בדיוק התשובה לשאלה "בשביל מה צריכים את המצעד".
0
0
לאלה שחושבים שכבר יש זכויות כמו לכולם – אנחנו כ"כ רחוקים משם. אמנם התקדמנו מעט ביחס לשנים קודמות, אבל עדיין יש כ"כ הרבה אפליות. למשל זוג נשים או זוג גברים אוהבים לא יכולים להתחתן כדין בארץ. במקומות עבודה שבהם נותנים הטבות לבני הזוג, לא מחשיבים בן זוג מאותו המין. כשגבר מתאלמן מבן זוגו, לא מגיע לו לקבל קצבת שארים כמו כל זוג אחר, גם אם הם חיו ביחד 40 שנה, הקימו משפחה ומוכרים כזוג לכל דבר… אלה רק דוגמאות לכ"כ הרבה עיוותים שחייבים לתקן.
"למה הילד שלי צריך לראות את זה?" זאת השאלה הכי פתטית שאני נתקל בה ברשת.
אף פעם לא נתקלתי בשאלה למה הילד שלי צריך לראות את האלימות ברחוב ? למה הוא צריך לשמוע שמחרימים חבר לכיתה ? או למה החבר שלו צריך להידקר במועדון.. קצת מוזר שהאלימות לא מדאיגה אותו, אבל דווקא כשמדובר במפגן של אהבה בין בני אדם, זה מה שמפריע להורה המודאג, ולזה הוא חושש שהילד שלו ייחשף.
רק בישראל זה מרתיע לראות 2 גברים אוחזים ידיים, אבל זה נורמלי וטבעי לראות 2 גברים בני 18 אוחזים בנשק.
0
0
ונכון שבין עשרות אלפי המשתתפים במצעד, יש כמה מראות חריגים ופרובוקטיביים.
גם אני כאדם ליברל הדוגל בחופש ביטוי, נרתע לפעמים לנוכח המראה של חלק מהצועדים, אבל האם זה נותן לי זכות לקבוע לאחרים איך להתלבש?
גם לראות חרדי לבוש בגדים ארוכים וחמים בחודש אוגוסט, עם כובע פרווה על הראש זה מראה שבעיניי הוא חריג, אבל האם זה לגיטימי להעיר אחד לשני על המלבוש?
במקום להיבהל ממה שהילדים יראו, צריך להסביר להם וללמד אותם לקבל.
לחצופים ששואלים "למה לצעוד בירושלים?" ירושלים היא עיר הבירה של כולם וכל אחד רשאי לצעוד איפה שבא לו.
המצעד בירושלים אפילו חשוב יותר מהמצעד בתל אביב, כי שם נמצאים מוסדות המדינה החשובים, כנסת ישראל, בית הנשיא, מעון רה"מ, בית המשפט העליון וכו', ושם נקבעים החוקים שמשפיעים על חיי כולנו. כיום המצעד בירושלים חשוב מתמיד, כי שם יושבת כרגע ממשלה שמסיתה, מחנכת לשנאה וזורעת פחד.
עפ"י השקפתי – הלוואי שהיה כל שבוע מצעד אחר בארץ. מצעד למען איכות הסביבה, מצעד למען הנכים, תהלוכה למען חיילי צה"ל, מצעד למען האוטיסטים, מצעד למען בעלי החיים, מצעד להפסקת העישון, מצעד של טבעונים ושל כל מי שרוצה לשמוח ולחגוג את אורח חייו ובחירותיו.
נכון שלא כל אחד מאיתנו יתחבר לכל סוג של מצעד, לכן סובלנות היא מילת הקסם שנדרשת מכולנו.
יש מספיק אהבה בעולם בשביל כולם.
