ולפעמים… החגיגה נגמרת

ולפעמים… החגיגה נגמרת

מכבי אשדוד מתאמצת ככל הנראה יתר על המידה כדי לספק לנו דרמה בתום העונה, במקרה הטוב תיגמר הדרמה במסע היחלצות בדקה ה-90 או שבמקרה הרע תרד הקבוצה אחרי עשור לליגה השניה. אשדוד עם עונת שפל של 13 הפסדים מתוך 15 משחקים, דהיינו 2 נצחונות מתחילת העונה.

לא מעט תקוות נתלו במשחק הערב (ב׳), משחק ביתי נגד קבוצה בינונית, הזדמנות מופלאה לאגור נקודות לבנות ליום שחור שככל הנראה יגיע. אשדוד מפסידה בפעם השניה לנהריה מה שאומר שיש לנהריה נקודת יתרון נוספת עליה בטבלה. דבר שיכול בסוף העונה להיות פקטור מאוד חשוב.

פול סטול שהיה אמור להיות המפתח לחזרה של אשדוד לתלם לא סיפק את הסחורה, למעשה לא סטול, לא אליהו (7 נק׳) ולא אופייבו (9 נק׳) ממש הגיעו למשחק שאמור היה משחק העונה הפרטי שלהם, ג׳ונסון ששבוע הבא לא מצא את הטבעת הפתיע בחוסר יציבותו הערב עם 19 נק׳ ולה דונטיי, אחד הבודדים ששומר על תפוקות יציבות יחסית נתן את המנה שלו גם הערב (16 נק׳).

פול סטול – לא סיפק את הסחורה (דודו קקון)

כששחקנים יורדים בממוצעים ברמות כאלה ועוד במשחק של להיות או לחדול לא ניתן לצאת לדרך חדשה. כששני שליש מהאולם ריק ואין מי שידחוף את הקבוצה ברגעי הדעיכה במחצית השניה אז הקבוצה לא מצליחה לחזור למומנטום והיריבה פותחת פער שנגמר בהפסד צורב.

נהריה לא צריכה לנצח באשדוד. דיברנו בעבר על חלקו של המאמן שכבר לא מצליח להוציא שום שפן, אופיידו ופול סטול אמורים היו להביא את השינוי, אבל השינוי מסרב להגיע וניתן רק לקוות לנס. לא פחות.

בשבוע הבא תצא אשדוד לארנה בירושלים למשחק קשה במיוחד, ירושלים אחרי הפסד חוץ תתן את הכל מול הקהל הביתי ולאשדוד לא הולכים להיות חיים קלים. בכלל.

כדי לחזור לאיזור הסיכוי חייבת אשדוד רצף של ניצחונות, כן… רצף וגם אז היא תלויה בתוצאות של קבוצות התחתית שבתקווה יפסידו ויתו לצהובים של גרינברג צ׳אנס להתקרב. עד אז הלאומית נראית קרובה מתמיד.

צילום: לירון מולדובן

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*