ד"ר סאלו חרץ, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי אסותא באשדוד, השתתף בדיון סוער בוועדת הבריאות של הכנסת, שבו נחשפו מקרים חמורים הקשורים לטיפול במקרי שבץ מוחי. בדיון עלתה תמונה מדאיגה של עיכובים קריטיים בהעברת מטופלים הזקוקים בדחיפות לצנתור מוחי, עיכובים שעלולים להסתיים בנכות קשה ואף במוות.
במהלך הדיון שיתף ד"ר חרץ את סיפורה של קשישה בת 90 מאשדוד, שהגיעה לבית החולים אסותא אתמול בבוקר במצב חירום רפואי. היא הייתה זקוקה בדחיפות לצנתור מוחי, אך בשל מחסור בצנתרים וביכולת העברה מהירה, נאלצה להמתין שעות עד שנמצא עבורה בית חולים שיכול לקלוט אותה. "למרות שהיא בת 90, היא זכאית לתפקד", אמר ד"ר חרץ בצער. לדבריו, בשל העיכוב, מצבה הדרדר וסביר להניח שתישאר נכה לשארית חייה.
קריסת מערך הבריאות בפריפריה
כשלים אלו אינם מקריים, אלא חלק מתופעה רחבה של קריסת שירותי הבריאות בפריפריה, שם מטופלים רבים מקבלים טיפול רפואי באיחור משמעותי. בדיון עלתה הביקורת החריפה על כך שהמדינה אינה מתקצבת כראוי את החומר הממיס קרישי דם (TPA) ואינה מסדירה כראוי את מערך ההפניות וההעברות בין בתי החולים, דבר שמוביל להחמרת המצב ולהגדלת הסיכון לנכות ואף למוות.
"מדינה שיודעת לפגוע במחבלים לא מצליחה להציל קשישה משבץ"
ד"ר רני ברנע, מנהל המרכז למניעת שבץ מוחי בבית החולים בילינסון, מזכיר האיגוד הישראלי לנוירולוגיה וחבר הנהלת החברה לשבץ מוחי, מתח ביקורת חריפה על התנהלות המדינה ואמר: "לא סביר שמדינה שמצליחה לפוצץ ביפרים של מחבלים בלבנון, נכשלת בהעברת סבתא בת 90 עם אירוע שבץ מבית החולים באשדוד לבית חולים אחר".
עדות מזעזעת של ד"ר חרץ
ד"ר חרץ פירט כיצד התמודדו עם המקרה הקשה של הקשישה מאשדוד: "הבוקר ב-05:30 הגיעה אלינו לבית החולים תושבת אשדוד בת 90, שבמהלך השינה פיתחה שבץ מוחי. היא הייתה צריכה לבצע MRI דחוף ולהגיע לצנתור מידי, אבל אצלנו אין מצנתר. התקשרנו לבתי החולים המופיעים ברשימת משרד הבריאות שמתעדכנת כל יומיים: בילינסון – חדר הצנתורים בשיפוצים; סורוקה – מלא; ברזילי – המצנתר לא בכוננות הבוקר. המשכנו וצלצלנו למוקד משרד הבריאות ונענינו בתשובה: 'נשתדל לעזור, אבל המשיכו לחפש'."
לדבריו, אחרי שעה ועשרים דקות נמצא מצנתר פנוי בבית החולים שמיר-אסף הרופא. "רק אחרי 40 דקות הגיע אמבולנס. בשעה זו, כשאנחנו בדיון בוועדה, המטופלת סוף סוף בדרכה מאסותא אשדוד לאסף הרופא. חיכינו ארבע שעות! יכולנו להציל את התפקוד שלה. למרות שהיא בת 90, היא זכאית לתפקד. סביר להניח שבגלל העיכוב היא תהיה נכה קשה", אמר.
"שום דבר לא השתנה"
ד"ר חרץ המשיך ותיאר את תסכולו: "לפני שבע שנים פתחנו את בית החולים, ופתחנו מחלקה לנוירולוגיה. לפני שנה קיבלנו אישור ליחידת שבץ מוחי. כואב לי מאוד כרופא, שאני לא יכול היום לתת טיפול הולם, כי אין לי אפשרות לצנתר אצלי בבית החולים, ואני גם לא יכול להעביר בזמנים סבירים את המטופלים שלי. המנדט שלי הוא לטפל בתושבי אשדוד – חצי מיליון איש. אני לא מאמין שמשרד הבריאות מסוגל לנהל את נושא ההעברות בין בתי החולים. יש לי שמונה פרוטוקולים של ישיבות שבהן נכחתי בשנים האחרונות במשרד בנושא ההעברות – וכלום לא השתנה".
דיון זה חשף שוב את הכשלים החמורים במערכת הבריאות הישראלית, כאשר חולים במצב חירום לא זוכים לטיפול בזמן אמת. הדוגמאות הקשות שהוצגו מדגישות את הצורך הדחוף ברפורמה מקיפה במערך ההעברות הרפואיות, לפני שמקרים נוספים יהפכו לאסונות בלתי הפיכים.