יש סליחות שנולדות מטעות, ויש סליחות שנולדות דווקא מאהבה. סליחה על הזמן שלא היה, על המילים שלא נאמרו, על הרגעים שחלפו מהר מדי ועל הדברים שהיינו רוצים לעשות קצת אחרת. לקראת יום הכיפורים ביקשנו מתושבי אשדוד לעצור לרגע, לפתוח את הלב ולכתוב לאדם אחד את הסליחה האישית שלהם. זו הסליחה של מזל שאלתיאל

המלחמה האחרונה הייתה קשה ומטלטלת עבור כולנו. בגלל התפקיד שלי הייתי כל הזמן בעשייה, אולי גם קצת בהדחקה. דאגתי מאוד לכל האנשים היקרים לי, ובעיקר לאלה שהיו בצבא ולחמו בעזה, בסוריה ובלבנון.

כל השנים התרגלתי להיות זו שחזקה. זו שנותנת, דואגת, מחזיקה ולא מבקשת דבר לעצמה. גם כשהפחד והדאגה הפכו כבדים, לא ידעתי לעצור, לפנות לאנשים הקרובים אליי, לשתף אותם ולומר שגם אני צריכה לפעמים עזרה, חיבוק או פשוט מישהו שיהיה שם בשבילי.

והיום אני מבינה שבשתיקה שלי גרמתי דווקא לאנשים שאני הכי אוהבת לדאוג לי יותר.

אז הסליחה שלי היא מהם. סליחה שלא שיתפתי. סליחה שניסיתי להחזיק הכול לבד. סליחה שלא נתתי לכם להיות שם בשבילי, כפי שאני תמיד רוצה להיות שם בשבילכם.

ברגע שהעזתי לשתף, משהו השתחרר. לי היה קל יותר, וגם לכם. למדתי שמותר לי לא רק לתת, אלא גם לקבל. שמותר לבקש. שמותר לפעמים להיות זו שזקוקה לאחרים. למדתי שנתינה וקבלה צריכות לחיות זו לצד זו.

ואולי זה השיעור שאני לוקחת איתי לשנה החדשה: לא צריך לחכות ליום אחד בשנה כדי לומר סליחה, ולא צריך תמיד להיות חזקים כדי להיות חזקים באמת.

0

ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר

0