כיצד הדת הצליחה לתעתע כך בבני האנוש, ואיך בעצם כולנו, בני כל הדתות, הפכנו לקורבנות של אותה השיטה.

שלשום (9 ביולי) צוין יום מותו של ה"באב" (שער בערבית), שהיה הכינוי של עלי מוחמד שיראזי, המבשר הראשון של הדת הבהאית, לאחר שהכריז על עצמו כ"גואל העולם" וכמי שהגיע להושיע את האנושות בתור הנביא החדש.. זה מה שגרם לי לבחור את הנושא לטור השבועי שלי.

עד לאותו זמן, האחרון שמינה את עצמו ל"נביא" היה מוחמד, שבגיל 40 סיפר שהמלאך גבריאל (ג'יבריל) התגלה בפניו במערה, ובמסגרת ה"התגלות" הזאת נמסר לו הקוראן.

לפני מוחמד זה היה ישו שהצהיר על עצמו שהוא בן האלוהים – "אני הדרך והאמת והחיים. אף אחד לא מגיע אל האל אם לא דרכי" (הבשורה עפ"י יוחנן, פרק 14 פסוק 6.). מאמיניו ראו בו משיח, מבשר הגאולה.

אבל עוד לפני ישו ולפני מוחמד, היה ממציא השיטה הראשי – משה רבנו בכבודו ובעצמו. משה כנראה היה אדם מאוד חכם. כשהוא ראה את בני ישראל חוטאים, הולכים לאיבוד, עורכים מסיבות ומקריבים קורבנות, הוא הבין שצריך לעשות משהו כדי ליישר אותם. הוא נעלם להם ל-40 יום על הר סיני (בזמן הזה אהרון בנה להם את עגל הזהב, אחרי שהם חיפשו דמות לסגוד לה), משך 40 יום משה כנראה רקח במוחו את תכנית העל שתיתן מענה לצורך שלהם, וכך המציא את לוחות הברית עם 10 הדברות, וסיפר להם שאי שם במעלה ההר, נגלה אליו איזה אל גדול, שנתן להם את ספר החוקים הזה.

0

0

עלייה של 3% במספר האתאיסטים (לא מאמינים בשום אל) וכיום הם עומדים על 13%

מאז ועד היום מאמינים רבים ברחבי העולם מדמיינים שקיים איזשהו אל גדול שהכל נעשה בדברו. אף אחד מעולם לא ראה אותו ולא שמע את קולו, אבל "יודעים" בדיוק מה הוא אמר, למה הוא התכוון, ואפילו יודעים שהוא יושב לו במרומים, מוריד טל ומטר, מרפא חולים, מחייה מתים, מתיר אסורים, ובקיצור – אל כל יכול.

יחד עם זאת, אחוז המאמינים באלוהים בעולם הולך ויורד עם השנים. בישראל למשל מאמינים כיום פחות מ-80% מהיהודים (בעבר הרחוק זה היה קרוב ל95%)

בממוצע העולמי בערך 59% מגדירים עצמם מאמינים (ירידה משמעותית). לעומתם קיימת עלייה של 3% במספר האתאיסטים (לא מאמינים בשום אל) וכיום הם עומדים על 13%.

ככל שהעולם מתקדם ומתפתח, ככל שאנחנו יותר משכילים ומלומדים, כך זה נעשה לנו ברור ומובן שהנחש לא באמת דיבר עם חווה, שהחמור לא באמת יכול היה לדבר עם בלעם, שלא הגיוני שהמקל של אהרון יהפוך לנחש, או שהלויתן יאכל את יונה ואחרי שלושה ימים הוא יפלוט אותו חי. כך גם ים סוף לא יכול להיחצות לשניים בעזרת מקל, וכשגוזרים שיער לא באמת מאבדים מהכוח שלנו, כמו הסיפור המדומיין של שמשון ודלילה.

התנ"ך הוא אוסף של סיפורים היסטוריים שחלקם בוודאי התרחשו, חלקם עוותו וחלקם פרי דימיון. בכל זאת מדובר בתקופה עתיקה, בה חיו אנשים קדמונים ופרימיטיביים שלא באמת ידעו איך להסביר תופעות טבע שנגלו בפניהם, אז הכי קל לייחס את זה לכוח עליון בדמות אל שעושה אותות ומופתים.

0

0

כשקורים אסונות הם חוששים להטיל "עליו" את האחריות

גם אנשים שמגדירים את עצמם "מאמינים", עדיין חיים עם הרבה ספקות לגבי האמונה הזאת. רבים מהם יעידו שזה צורך שלהם להניח שיש איזשהו סדר בעולם, שיש מי שמשגיח ומכוון. זה נותן רוגע, זה אולי מפחית את הפחד מפני המוות כשמאמינים שיש עולם הבא, שיש משמעות לחיים ואנחנו לא סתם כאן.

כשקורים להם דברים טובים בחיים, הם מייחסים את זה לאל (תודה לאל, ברוך השם)

כשקורים אסונות הם חוששים להטיל "עליו" את האחריות, והם מסתפקים ב"נסתרות דרכי האל" או רוצים לחשוב ש"הוא" בוחן אותם.

תשאלו את המאמינים האדוקים מדוע קיימים אסונות, מחלות קשות, מלחמות, רצח עם, מוות של ילדים, פגעי טבע קשים, אם יש אלוהים שהוא "כל יכול והכל נעשה בדברו", ואף פעם לא תהיה להם תשובה משכנעת לזה.

0

רוצים לעדכן אותנו באירוע חדשותי? יש לכם סיפור ששווה שנסקר? כתבו לנו או שלחו לנו תיעוד בוואטסאפ האדום של אשדוד פור יו

0

לי זה ממש ברור – כשיש כ"כ הרבה רע בעולם, יכולה להיות רק אופציה אחת מבין הארבע:

• אלוהים לא יכול לעזור.
• אלוהים לא רוצה לעזור
• אלוהים גורם לכל זה
• אלוהים לא קיים

עבורי התשובה ידועה מזמן, ולא כ"כ חשוב לי באיזו תשובה אחרים רוצים לבחור ובמה הם בוחרים להאמין. הכי חשוב זה שבני אדם יאמצו את הטוב, שיפסיקו לשנוא בשם האמונה שלהם, שיפסיקו להילחם בשם האל שלהם, ושיפסיקו להרוג בגלל ספרי הדת שלהם.

שבת של שלום