בשבוע האחרון פורסם על ארבעה חיילים שנשפטו לעונש מאסר של 14 יום, לאחר שהדליקו מנגל בבסיס בשבת.
מעבר לפרטי המקרה עצמו, שוודאי מורכב יותר מכפי שהוא מוצג בכותרות, עולה כאן שאלה עמוקה יותר – איזה צבא אנחנו רוצים?
צה״ל הוא צבא העם. משרתים בו יחד דתיים, חילונים ומסורתיים. נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, בדואים ומוסלמים. דווקא משום כך, הוא נדרש לאיזון עדין בין שמירה על צביון לבין כיבוד אורח החיים של כלל המשרתים.
בזמן האחרון אנחנו שומעים שוב ושוב על החשש של צעירים חרדים להתגייס, מתוך פחד שאורח חייהם הדתי יפגע. וזאת למרות שהצבא עושה מאמצים להתאים את עצמו באוכל, בכשרות, בשבת ובמרחבים נפרדים.
אבל יש שאלה שלא נשאלת מספיק – מה עם לכבד את אורח החיים של חילונים?
0
0
כיבוד הדדי אינו חד כיווני.
אם אנחנו מצפים שחייל חילוני יכבד שמירת שבת, ראוי שגם המערכת תדע לאפשר לו לחיות את אורח חייו, כל עוד הדבר אינו פוגע במשמעת הצבאית, ואינו מסכן את הסדר והבטיחות.
מי שבוחר לשמור שבת, זו זכותו המלאה. אבל הזכות הזו לא אמורה להגביל חייל אחר שבוחר אחרת.
הבעיה מתחילה כשנוצר רושם של העדפה.
לא של איזון, אלא של צד אחד שמכתיב את הכללים לכולם.
צה״ל לא יכול להיות ארגון דתי ובטח לא לבחור צד. הוא חייב להיות של כולם.
דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית מתוחה ומקוטבת, האחריות של הצבא גדולה מתמיד להיות המקום שמחבר, לא זה שמעמיק את הפערים.
אולי הסיפור הזה הוא לא רק על מנגל. אולי הוא תזכורת לכך שכדי לשמור על צבא העם, צריך לשמור גם על תחושת השייכות של כל חייל וחיילת.
0
ליחצו על האריה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
