הספקתם לקנות גלון אקונומיקה כשר לפסח ? סירים ? סכו"ם ?
קניתם קטשופ, מיונז ורוטב שום כשרים ?
זרקתם את האורז ושרפתם את הלחם ?
ונייר טואלט כשר זכרתם לקנות ?
יש משהו כמעט אבסורדי בדרך שבה אנחנו מציינים את חג הפסח.
מצד אחד חג יסוד בזהות היהודית, זיכרון היציאה מעבדות לחירות, סיפור מכונן של עם.
מצד שני שדה מוקשים של חומרי ניקוי, תוויות "כשר לפסח", ומנהגים מומצאים שהפכו עם השנים לעיקר, למרות שמעולם לא נכתבו בשום מקום.
התורה מדברת בצורה פשוטה וברורה – לא לאכול חמץ. זה הכל.
זה יפה ואפילו חשוב לשמור על מסורת עתיקת יומין שמייחדת אותנו כעם – בני ישראל לא יכלו להתמהמה במדבר בהמתנה לתפיחה של הבצק, אז אנחנו נאכל מצה שלא תפחה לזכר הימים ההם.
כאן כל המנהג המסורתי מתחיל ומסתיים.
לא רשימות אינסופיות, לא חרדות וחששות, לא היסטריה סביב פירור שאולי נפל מתחת לספה לפני שנתיים. רק מצווה אחת, ברורה – להימנע מחמץ.
0
0
אז למה לזרוק את הלחם ולא להקפיא אותו? לא צריך לאכול, אבל למה לזרוק? למה לשרוף לחם בטקסים כמעט מיסטיים?
למה לחפש פירורים עם נר כאילו מדובר בציד רוחות?
למה להימנע מאורז וקטניות למרות שאין לכך זכר בתורה, או לרכוש מוצרים שאין בינם לבין חמץ שום קשר, כמו קטשופ, נייר טואלט או חומרי ניקוי, רק כי בעלי אינטרסים החליטו להדביק עליהם חותמת.
למה לזרוק את הקמח מהבית, ולמחרת לקנות מצות שעשויות בדיוק מאותו הקמח?
למרות שאין לי שום זיקה לדת, אני מאמין שיש ערך למסורת.
מסורת היא זיכרון חי, היא חיי קהילה, המשכיות.. אבל יש הבדל בין מסורת שמחברת אותנו לשורשים, לבין תוספות שהופכות את החג לנטל, ליקר ולאבסורדי.
כשמשפחות מוציאות אלפי שקלים על מוצרים שאין להם שום קשר למצווה, כאשר אנשים נמנעים ממאכלים בסיסיים מתוך חשש לא מובן, שמועה או "מנהג של סבתא שלי", משהו כאן התבלבל.
במקום חירות, קיבלנו עבדות חדשה. עבדות לתוויות, להרגלים מומצאים ולניקיונות דווקא בחודש שיש בו הכי הרבה אובך, אבק ולכלוך, במקום להמתין עם זה לאחר החגים.
אולי הגיע הזמן שתשאלו את עצמכם מה באמת חשוב בפסח?
יותר חשוב לנקות את הלב במקום את הארונות.
יותר חשוב להזכיר את היציאה ממצרים, במקום להילחץ מכל פירור דמיוני.
והכי חשוב להתייחס אליו כחג של חירות, ולא כחג של מגבלות שלא נגמרות.
הלוואי שנדע לחזור למקורות ולהבין את מה שנאמר בהם. לא כדי לבטל מסורת, אלא כדי להבחין בין עיקר לטפל.
החירות האמיתית מתחילה בדיוק ביכולת שלנו להבחין בין מצווה לבין הרגל, בין אמונה לבין הגזמה, בין מסורת חיה לבין תוספות שהפכו אותנו לעבדים של עצמנו.
בסופו של דבר, אם יצאנו ממצרים, אז כדאי גם להפסיק להתנהג כאילו אנחנו עדיין שם.
0
ליחצו על האריה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
