לפני כשבוע פורסם מכתב האמנים ואנשי התרבות, שקורא להפסקת המלחמה. הם כתבו שם בין היתר על ה"אירועים המחרידים בעזה, הרעבה, גירוש, החרבה של ערי עזה והרג של ילדים ובלתי מעורבים".
אתחיל ואומר שיש לי המון אמפתיה לאנשים שחשוב להם להשמיע את קולם, ולא חוששים להביע את עמדותיהם, יהיו אשר יהיו. זה מעיד על אכפתיות למקום שבו הם חיים ועל הרצון לשנות.
אנשים שמביעים את דעותיהם ובעיקר אמנים שהם בעלי יכולת השפעה, הם מאוד מוערכים בעיניי. אדישות ושתיקה אף פעם לא קידמו שום דבר.
לגבי התוכן של מכתב האמנים – ברור שלא כל מה שהם כתבו הוא נכון, וברור לא פחות שחלק מהדברים נכון.
אין ספק שיש מקומות שבהם יש רעב, אבל זאת בטח לא הרעבה מכוונת.
אין ספק שבמלחמה נהרגים ילדים וגם בלתי מעורבים, אבל זו ממש לא אחת ממטרות המלחמה.
אין ספק שתושבים גורשו מהערים שלהם, וחלק מהערים נחרבו, אבל זאת הדרך היחידה להפריד בין האוכלוסייה לבין הטרוריסטים, ובעיקר כדי למנוע מהם חזרה לאזורים שמהם הם משגרים לעברנו טילים כבר שנים רבות!
–
שאלה אחת, 3 תשובות – זה לוקח שניה
—
״מפריע לי שהאמנים לא אמרו כלום על הגירוש של יהודים שמפונים מישובי העוטף מתחילת המלחמה״
קצת מפריע לי שהאמנים החתומים על המכתב, לא אמרו כלום על הגירוש של יהודים שמפונים מישובי העוטף מתחילת המלחמה, ועל ההרס והחורבן של הקיבוצים והישובים שהותקפו. ומה עם מילה על הילדים שלנו וה"בלתי מעורבים" שלנו שבוקר אחד פלשו לבתים שלהם ולמיטות שלהם וטבחו בהם ללא רחמים?
מישהו התחיל את כל זה ואלה לא היינו אנחנו. זאת המלחמה הכי צודקת שלנו אף על פי שלא אנחנו יזמנו אותה.
ועם כל זה אני רוצה לומר לכל אלה שבעקבות המכתב התחילו לאיים שיחרימו את האמנים שחתמו, ושלא ילכו להופעות שלהם ושאר השמצות מיותרות – תפסיקו לנסות להשתיק אנשים. תנו לכל אחד להתבטא כאוות נפשו. אנחנו לא רוצים לקדם כאן חברה דיקטטורית שמגבילה את חופש הביטוי. אנחנו חייבים ללמוד לכבד דעות, מחשבות ואמונות של אחרים.
0
0
זה אפילו מכעיס אותי לראות את חוסר הסובלנות שלנו לדעות שונות משלנו. איך הפכנו לכאלה ששוללים כל מה שלא דומה לנו?!
אמנים במיוחד הם לא רק יוצרים של מוזיקה, ציור, קולנוע או במה. הם קולות מעצבים בתרבות שלנו. כמי שמחזיקים בקהל מעריצים גדול ובבמה ציבורית רחבה, יש להם יכולת אמיתית להשפיע על סדר היום הציבורי, לעורר שיח ולתת השראה לשינוי.
בימים שבהם חדשות זורמות במהירות, ודעות נוצרות לעיתים על בסיס כותרות בלבד, קולו של אמן אהוב יכול לחולל הבדל משמעותי – הוא מסוגל להאיר נקודות מבט חדשות, להנגיש מסרים חשובים, ולתת אומץ לאנשים אחרים להתבטא בעצמם.
מעבר לכישרון האמנותי, יש כאן אחריות מוסרית להשתמש בכוח ההשפעה, לא רק כדי לבדר, אלא גם כדי לעודד חשיבה, אמפתיה, מודעות ומעורבות חברתית.
ג’ון לנון אמר "אמנות היא הדרך שלנו לומר את האמת ולעורר שינוי, גם כשזה לא נוח."
דווקא בעידן של רעש אינסופי, נדרש אומץ מצד האמנים, לא רק על הבמה, אלא גם ביכולת לומר את מה שחשוב מבלי לפחד.
אמן אמיתי לא שותק.
יש לו במה, יש לו קהל, ויש לו אחריות.
0
הצטרפו לקבוצת הווצאפ השקטה וקבלו חדשות ישירות לנייד.
0
פעם זה יהיה אמן שיאמר משהו שנאהב לשמוע ושמשקף את עמדתנו, ופעם יהיה זה אמן אחר שישמיע משהו שמנוגד לחשיבה שלנו.
בואו נשפוט את האמנים על האמנות שלהם ולא על הדעות האישיות שלהם.
זה מזכיר לי כמה כעסתי בזמנו על אריאל זילבר שאמר שצריכים לשחרר מהכלא את רוצח רבין יגאל עמיר, וכמה כעסתי עוד יותר כשאחינועם ניני גינתה את העובדה שזילבר נבחר לקבל פרס מפעל חיים של אמ"י, ובתגובה פרשה מהארגון, כי לא מקובל עלי שנפסול את תרומתו לאמנות ולתרבות בגלל עמדה קיצונית ומטומטמת שלו.
אנחנו חייבים ללמוד לעשות את ההפרדה הזאת בין דעות לבין אמנות
לא חייבים לקבל, לא חייבים להסכים, וכן יכולים להתנגד. אבל בואו לא נחרים ולא נשתיק אף אחד.
ולעידן עמדי אני גם רוצה להקדיש שורה – אל תכנה קולגות שלך "אפסים" רק בגלל שאתה לא מסכים איתם. זה מקטין אותך ולא אותם.
תגובה אחת