התאריך ביום שלישי האחרון היה 2.9. זה התאריך שבו התגייסתי לצה"ל לפני 38 שנים.
מעבר להתרגשות הגדולה של טרום הגיוס, החששות, הלבטים וההליכה אל הלא נודע, אני זוכר בעיקר את הגאווה הגדולה – להיות חלק מהמערך הזה ששומר ומגן על מדינת ישראל, ללבוש את המדים ולייצג את הצבא ביראת כבוד ובמסירות.
ביציאה הראשונה הביתה, קיוויתי שכל השכנים שלי יהיו בחוץ כדי שיראו אותי לבוש מדי צה"ל, כי זאת היתה גאווה גדולה מבחינתי.
התחושה הזאת חזרה על עצמה כשבני רומיאו התגייס לצבא. כמה אושר וזקיפות קומה, לצד החשש הקבוע שליווה אותי בעיקר כשעשה דרכו מהבסיס הביתה ומהבית לבסיס, כשנאלץ לנסוע דרך חוו'ארה, הכפר הכי עוין בדרך לחטיבה מרחבית שומרון, שם שירת.
בגלל היותו בן יחיד שלי, יכולתי למנוע את שירותו כתומך לחימה מעבר לקו הירוק. אבל כמי שחונך על אהבת הארץ והגנת המולדת הקטנה והיחידה שלנו, ידעתי שאם לא אנחנו נהיה אלה ששומרים עליה, לא יהיה מישהו אחר שיעשה את זה.
כשאני נתקל בקריאות של חרדים "נמות ולא נתגייס", או בהצהרות של מנהיגיהם "נרד מהארץ אם יחייבו אותנו להתגייס", אני תוהה איזו זיקה יש להם בכלל לארץ האבות ? מה הקשר שלהם לכאן אם הארץ הזאת לא מעניינת אותם, עד כדי שהם מוכנים לוותר עליה או למות ולא לתרום לה כלום?
אפילו לבעלי חיים יש אינסטינקט בסיסי לשמור על הטריטוריה שלהם ולהגן על סביבת המחייה שלהם!
אגב, אם הם יממשו את האיום שלהם לעזוב את הארץ, המשק הישראלי שתומך במיליארדי שקלים באברכים, רק ירוויח מזה!
0
0
מתחילת המלחמה לא הפסיקו לדבר על הקונספציה הביטחונית שכשלה, זאת שטענה שאי אפשר לחדור מעזה דרך הגדר, ושחמאס מורתע ולא מעוניין בלחימה. אבל אף אחד לא מדבר על קונספציה נוספת שכשלה – זאת של החרדים שטענו שהתפילות ולימודי התורה שלהם, הם אלה ששומרים על עם ישראל! עובדה שלא!
עדיין זה בסדר מבחינתי להמשיך להאמין שלימודי תורה שומרים על עם ישראל. אני לא מתווכח עם אמונות של אחרים. אבל אמונה, תהיה אשר תהיה, לא אמורה לפטור אזרחים מהחובות שלהם.
החרדים אוהבים להשתמש בסיסמאות וגיבובי מילים – "כל המציל נפש בישראל… כל ישראל ערבים זה לזה" וכו'. אבל דווקא כשנדרשת מהם הפגנת הערבות, הם לא שם.
ההתבדלות, הריחוק, ההתנערות מלקיחת אחריות, הבטלה, ההשתמטות והאיומים… זה הכי לא יהודי והכי לא חברתי.
החברה הישראלית והעם היהודי בכללותו ניצבים בפני מערכה קשה, גם כאן וגם בזירה הבינלאומית. השנאה גוברת והאנטישמיות גואה. על כולנו לעמוד יחדיו מול הגל הזה, כי כשהאש מכוונת כלפינו, היא לא בוררת בין אמונה כזאת או אחרת ולא מבדילה בין חילוני לחרדי.
אנחנו חייבים להתייצב יחד כדי להדוף את כל מי שקם נגדנו. רק ביחד נוכל להרגיש עם מאוחד ומלוכד, שווה זכויות ושווה חובות. זה יתרום הרבה למרקם של החברה, לאחידות השורות ולהפלת החומות שנבנו כאן לאורך השנים בין הקהילות.
כוחנו באחדותנו. כך תמיד היה וכך חשוב שזה ימשיך להיות.
0
לחיצה אחת ואתם מעודכנים.ות
