רציתי לכתוב טור על אור, בכל זאת חנוכה, אבל אז חשבתי על זה שכל פעם שאני ממש "נדלקת" זה דווקא אחרי תקופה קצת חשוכה.
כולנו אוהבים אור, אבל בחיים עצמם האור לא תמיד מגיע בזמן, ולפעמים מה שמקדים אותו הוא דווקא רגע של חושך- כשמשהו בפנים מתעייף ומתרוקן. זה לא חדש, כבר בסיפור הבריאה נאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר" – קודם חושך ואחר כך אור. זו דרך העולם לומר לנו שהאור שאנחנו מחפשים לא יגיע לפני החושך.
כשהכול מואר ויש לנו אנרגיה טובה – המוח מפריש הורמונים שמייצרים תחושת זרימה ומסננים את רעשי הרקע. אנחנו רצים בלי לעצור, אנחנו סלחניים. מישהו איחר? – שטויות. מישהו עקף אותנו בכביש- לא נורא הוא ממהר. הביקורת לא חודרת, הדאגות פחות כבדות ועומס נראה חלק מהיום. התחושה היא שיש זרימה מנטלית, אנחנו מאושרים ורואים את הטוב.
ואז – קצת מחשיך.
זה קורה לאט, קצת כמו אור שנחלש טיפה בכל יום. המוח מפסיק לסנן ומתחיל לזהות איומים. יש יותר רגישות לסביבה – מילים של אחרים פתאום פוגעות יותר ואין לנו שכבת הגנה, דברים קטנים כמו בלאגן בבית מרגישים גדולים מהרגיל, המוטיבציה בירידה ואנחנו אומרים "לא בא לי" על דברים שפעם היו "ברור שכן".
חושך הוא הרבה פעמים מצב מנטלי שנוצר כשמשהו חשוב לא קיבל מקום: רגש שלא טופל, צורך שנדחק, גבול שנפרץ, או מחשבה שהמשכנו להתעלם ממנה. הוא מופיע גם כשיש פער בין מה שאנחנו צריכים לבין מה שיש לנו בפועל, פער בין העומס ליכולת, בין מה שאני מראה לבין מה שאני מרגישה. חושך יכול להיות גם תגובה לשינוי, כל שינוי, גם שינוי טוב יכול לבלבל. כשהמוח מחפש יציבות ומשהו זז, שוב התאורה נחלשת ואז אנחנו צריכים להאיר עם פנס פנימה ולמצוא את המקום מחדש. כשמבינים את זה – החושך מפסיק לאיים.
אז אם לחושך יש תפקיד שמסמן לנו שמשהו זקוק לתשומת לב, כשהחשיכה מגיעה, כדאי לברר מה כבה בי ומה ידליק אותי מחדש:
- ניתן שם למה שקורה : "אני עייף", "אני תקוע", "אין לי כוח" . כנהיה במודעות תהיה לנו בהירות.
- נעצור את האוטומט – החושך מבקש למעשה רגע הקשבה.
- נברר מה כיבה אותי? איזה צורך לא קיבל מענה?
- נפעל – כמו בחנוכה עם נר קטן ומעט שמן, פעולות קטנות: מוסיקה, ים, חברים, יצירה, תנועה
- לראות את הטוב ולהודות עליו. המערכת שלנו מצטיינת בלזהות מה חסר, אבל הרבה פחות בלראות את מה שכבר יש.
אז רציתי לכתוב טור על אור, אבל לחושך שמתעקש להשתתף בחג יש תפקיד חשוב. החג הזה שאני כל כך אוהבת, מזכיר לי שגם כשאני לא רואה יש בי אור. גם אם הוא קטן, גם אם הוא שקט. מספיק סדק קטן לראות אור גדול.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר – האור עוד יעלה.
0
מיקה בראון – מאמנת אישית
מתמחה בעבודה עם בני נוער, מערכות יחסים והטמעת הרגלים חדשים לחיים.
0
