מה שנשאר אחרי: על טראומה, רסיסים והדרך לאסוף את עצמנו מחדש
השבוע קיבלתי תזכורת קטנה למה שהמילה טראומה באמת עושה לנו.
חברה יקרה שלי, גולשת מדהימה, נפצעה פציעה קשה בגלישה. פציעה כזו שעוצרת אותך לרגע, מכריחה אותך לשאול:
“רגע… ומה עכשיו?”
זה גרם לי לחשוב על כל אותם אירועים שאנחנו קוראים להם “טראומה”, גם כשלא מדובר באיזה סיפור דרמטי.
אז כן, טראומה היא לא רק אסון גדול. היא כל דבר שמטלטל את המערכת שלנו וגורם להפסיק להיות מי שהיינו רגע קודם. היא יכולה להיות:
• כישלון במבחן
• פרידה שלא יוצאת מהלב חודשים
• הערה אישית מהמורה בכיתה ד’
• גל חזק מדי בים
• מערכת יחסים שחילצה מכם יותר מדי חמצן
• רגע קטן ומביך באיזו קבוצת וואטסאפ.
הגוף שלנו עובר למוד הישרדות:
Fight, Flight או Freeze:
נלחמים, בורחים או קופאים במקום. המוח מצלם את הרגע ושומר בתיקיית ״סכנה”. באופן הזה נולדים הרסיסים, אותם חלקים קטנים, חדים, שממשיכים ללוות אותנו גם כשהאירוע עצמו כבר נגמר מזמן.
הטראומה היא לא רק האירוע, היא גם מה שנשאר אחרי. אותו סיפור פנימי שהתלבש עלינו:
“אני חלשה”,
“אני לא אצליח”,
“זה מסוכן”,
“אני כבר לא מי שהייתי”.
בעולם האימון המנטלי
נתמקד במה שכן נמצא בידיים שלנו נאסוף את עצמנו מחדש, לאט, בעדינות:
1. ניתן לגוף ולהרגשה מקום – כשמשהו מטלטל אותנו, זה לא אומר שיש בי משהו לא בסדר אלא שהמערכת שלי ניסתה להגן עליי. להפסיק להילחם בעצמי ולהתחיל להקשיב.
2. נחזיר את עצמנו לכאן ועכשיו דרך הגוף – נניח רגליים על הקרקע, ניקח כמה נשימות עמוקות, נרגיש את כפות הרגליים, את המשענת של הכסא, את האוויר.
3. נספר לעצמנו מחדש מה קרה – נשתחרר מהמשפטים האוטומטיים של “אני לא מסוגל”, “זה גדול עליי” נשאל:
מה קרה שם?
מה הצלחתי לעשות בתוך הסיפור הזה?
איזה כוח הופיע שם שאני שוכח לראות?
מכאן אפשר לבנות משפט חדש, לדוגמה:
“עברתי משהו קשה, אבל אני לומד איך להחזיק את עצמי בתוכו.”
4. נבחר צעד קטן אחד קדימה לשיגרה – אחרי טראומה, “לחזור לעצמי” זה גם להתקרב שוב לפעילות בגרסה רכה יותר, לעשות משהו קטן שמחזיר לי תחושת שליטה.
5. לא להישאר לבד בזה – ולהבין מתי צריך טיפול אמיתי. אימון מנטלי יכול לעזור בחוסן, בשפה הפנימית, בצעדים קדימה.
אבל אם אני מרגישה שהשינה נפגעת, שמחשבות הטראומה לא מרפות, שהגוף דרוך רוב הזמן, או שאני מתקשה לחזור לתפקוד, זה רגע לפנות למטפל/ת מקצועי/ת.
זה גם חוסן מסוג אחר: לדעת מתי צריך עוד כלי בארגז.
אני מסתכלת על החברה שלי עכשיו. פצועה, אבל מתקדמת. כואבת, אבל מחלימה בקצב שלה ומגלה בתוכה שכבות חדשות של כוח. אתמול האלופה כבר שלחה לי את השיר ״נופל וקם״… חייכתי לעצמי.
זה מזכיר לי משהו חשוב:
אנחנו לא יוצאים מאירוע כזה אותו הדבר ואולי טוב שכך. השתננו והשינוי הזה מספר את סיפור ההישרדות שלנו. כי זה לא שאנחנו שבורים, אנחנו בנויים מחדש ולפעמים אתם יודעים מה ? – זו הגרסה הכי חזקה שלנו.
מיקה בראון – מאמנת אישית
מתמחה בעבודה עם בני נוער, מערכות יחסים והטמעת הרגלים חדשים לחיים.
0
