האמת? ההבטחות הגדולות מידי שמגיעות עם תחילת השנה משעשעות אותי.
הן מזכירות לי כמה אנחנו צמאים להתחלה, גם אם היא לפעמים גדולה עלינו בכמה מידות.
החיים הרי לא משתנים בזינוק, הם משתנים בצעדים קטנים, יומיומיים.
זה לא רק אצלי. גם אתם מכירים את זה. ההבטחות של תחילת שנה שכתובות במחברת יפה, או תלויות על המקרר ורגע אחרי החגים כבר מתפוררות מול השגרה.
אנחנו מתחילים עם כוונות טובות: מעכשיו אני דואגת לעצמי, מהיום אני לא דוחה שום משימה, השנה אהיה ההורה הכי סבלני בעולם
ואז … החיים פשוט קורים. יש עומס בעבודה, הילדים זקוקים לנו, העייפות גוברת, והבטחות יפות הופכות לנטל שמכביד.
המוח שלנו, כמה מפתיע, לא אוהב מהפכות. כשאנחנו מציבים יעד ענק כמו ׳מהיום אני אצא לריצה כל בוקר׳ -הוא נדלק לשנייה מההתלהבות ואז מרים דגל אדום. זה גדול מדי, זה מפחיד מדי, זה דורש יותר מדי אנרגיה בבת אחת ואז מה קורה? אנחנו נתקעים, דוחים ומרגישים אשמים.
כשאנחנו מצמצמים את הגודל, המוח פתאום נרגע. הוא מקבל משימה קטנה, ברורה, אפשרית הדבר הקטן הזה מייצר תחושת הצלחה והצלחות קטנות הן הדלק שמניע אותנו קדימה.
- זה יכול להיות חיבוק שנתתי לבן שלי, במקום עוד ויכוח קטן.
- הודעה שלא דחיתי ושלחתי ולא נעלמה לי בוואטסאפ.
- ההחלטה לקום מהספה ולעשות הליכה קצרה של עשר דקות, לא שעה.
ברגע שאנחנו מתחילים, גם אם בצעד קטן, מתרחשת שרשרת של תגובות: הדופמין עולה, אנחנו מרגישים סיפוק, ויש לנו יותר כוח להמשיך. לכן עדיף לפרק יעד גדול למשימות קטנות: לכתוב פסקה אחת במקום ׳לכתוב ספר׳, להכין סלט אחד במקום ׳לאכול בריא תמיד׳, לסדר מגירה אחת במקום ׳לנקות את כל הבית׳.
אז סיכמנו – לא חייבים מהפכה כדי להתחיל מחדש. מספיקים שלושה צעדים קטנים לשנה גדולה :
- להוריד ציפיות, להרים פעולות קטנות.
- לחגוג הצלחות קטנות, לא רק הישגים ענקיים.
- כל בוקר הוא הזדמנות להתחיל אחרת, לא צריך לחכות לשנה הבאה.
אז כשאתם עומדים מול השנה החדשה, זכרו- היא לא צריכה מהפכה, רק צעד קטן. אפילו אם הצעד הזה הוא רק לעצור, לנשום, ולתלות על המקרר תזכורת קטנה שמותר להתחיל שוב, כל יום מחדש.
שנה טובה מלאה בצעדים קטנים ומשמעותיים.
תגובה אחת