מליזה אלקחיל היתה מאוד סקפטית וכבר לא האמינה כי שקית הזהב שסבתא שלה השליכה בטעות לאשפה, תימצא אי פעם. היא מיהרה להתקשר למוקד העירוני, נסערת ומודאגת, וספרה להם על השקית ועל תכשיטי הזהב "בעלי ערך סנטימנטלי גבוה מאוד" שהיו בתוכה. תושייה של עובדי העירייה והרצון לסייע לגברת מעבר לנדרש, הביאו לסיום משמח שיכול היה גם להיגמר אחרת.
"כבר בשיחה מול המוקד הרגיעו אותי ואמרו שיעשו הכל כדי לעזור" כותבת מליזה אלקחיל בהתרגשות בולטת, במכתב התודה שהפיצה בקרב כל אלה שסייעו לה, תוך שהיא מודה להם בהערכה ענקית.
המקרה היה ביום חמישי בערב, והסיכויים שהשקית עם הזהב תימצא היו קלושים. אלקחיל המתגוררת בגן יבנה, הוזעקה לסייע לסבתא שלה שסיפרה לה על שקית הזהב שהשליכה בטעות לפח האשפה השכונתי. מליזה מיהרה להתקשר למוקד העירוני ולדווח על האבדה אך בתוך ליבה לא האמינה שהשקית תימצא. "סבתא שלי, דיירת ברובע י״ב, זרקה בטעות למיכל האשפה השכונתי (טמון) שקית ובתוכה הייתה שקית זהב בעלת ערך סנטימנטלי גבוה מאד" היא אומרת ומודה כי "כבר בשיחה מול המוקד הרגיעו אותי ואמרו שיעשו הכל כדי לעזור".
שני עובדים מהשיטור העירוני התייצבו מיד ליד הטמון וניסו לעזור לה. הם עשו ככל שביכולתם על מנת למצוא את השקית, אך עומק המיכל (שני מטר וחצי) וכמות האשפה הכריעו אותם והם עזבו את המקום באכזבה. מליזה הופנתה לרפי, מנהל הרובע, והוא הבטיח לטפל בזה על הבוקר למחרת. ואכן, יום שישי בבוקר, בשעה 08:00, רפי הודיע לה כי משהו יגיע לרוקן את מיכל האשפה וביחד נערוך שם חיפוש.
מליזה מגיעה למקום וליד המיכל ממתין לה מר ציון בן חמו, עובד ותיק באגף שירותי הניקיון, ולידו עובד נוסף – מאור אדרי. בן חמו הרגיע את האישה והבטיח לעשות הכל כדי לעזור לה. יחד הם רוקנו את המיכל וחיפשו את השקית האבודה. גם מאמציהם לא הועילו.
מליזה כבר אבדה תקווה, עד שהסבתא נזכרה שאת השקית היא השליכה כנראה לטמון אחר. מליזה פנתה שוב לבן חמו ובקשה ממנו לעשות עוד מאמץ. כשבן חמו שמע את קולה הנואש, הוא נענה לבקשתה ועל אף שמדובר ביום שישי, יום קצר ועמוס עבודה, הם נחלצו שוב למשימה והתלבשו על המיכל האמצעי. "תראי, אני מבין את המצב. אני הולך לרוקן את המשאית וחוזר" אמר לה והתחיל מיד במלאכה.
האשפה רוקנה מהמיכל ושוב החלו החיפושים, אלא שהפעם היה לכך סוף טוב. מבין לערמות הפסולת נשלפה השקית ובה האוצר האבוד. בהתרגשות גדולה הניפה הסבתא את השקית ומיהרה לחבק ולנשק את ציון ואת מאור, תוך שהיא מודה להם על המחווה היוצאת דופן.
מליזה: "חשוב לי לומר ששמעתי כבר המון סיפורים, נתקלתי בהמון אנשים בחיי. אנשים עם לב גדול כזה. עם יכולת להכיל את מה שהיה על ליבנו בצורה כזו… זה לא מובן מאליו. ריגש אותי. אני הייתי חייבת לרשום מכתב תודה ענקי!!!". מליזה ביקשה כמובן להודות גם בשם סבתא שלה לציון בן חמו, למאור אדרי ולרפי מנהל הרובע.
מצ"ב מכתב תודה המדבר בעד עצמו.
לעיריית אשדוד שלום.
הייתי רוצה להודות באופן אישי לשלושה אנשים מדהימים!
הסיפור שלי הוא כזה:
סבתא שלי, דיירת ברובע י״ב, זרקה בטעות לאשפה (טמונה) השכונתית שקית ובתוכה הייתה שקית זהב בעלת ערך סנטימנטלי גבוה מאד.
כבר בשיחה מול המוקד הרגיעו אותי ואמרו שיעשו הכל כדי לעזור.
הגיעו לשם שני אנשי שיטור שעשו מעל ומעבר אך הגובה היה 2 וחצי מטר מטה ובכך עזבו ללא הצלחה.
הפנו אותי לבחור בשם רפי, מנהל רובע.
(חשוב לי לציין שזה היה יום חמישי בשבוע.)
רפי היה אדיב מאד, מבין מאד ושירותי ברמה גבוהה!
רפי אמר שהוא ידבר עם העובדים שנמצאים בשטח ונראה איך מתקדמים מפה.
מודה, הייתי סקפטית.
כבר ביום שישי, 8 בבוקר, רפי דאג להתקשר אליי ואמר לי שאמור להגיע מישהו לרוקן את האשפה על הכביש ובכך נוכל לחפש את השקית האבודה. (מזכירה לכם, שישי בבוקר ברובע י״ב)
פנה אלי בחור מקסים ביותר(!!!) בשם ציון בן חמו.
אני חייבת לציין שכבר בשיחה איתו הוא הרגיע אותי ואמר שלא יעזוב עד שלא נמצא את השקית.
סבתא שלי כמובן חיכתה לו למטה, כמו למושיע!
כשהגיע, היה איתו עוד בחור צעיר העונה לשם מאור אדרי. בחור מדהים מדהים מדהים שגם היה חלק מהשירות האדיב והמעורר השראה!
לצערנו לא נמצאה השקית באשפה שבה סבתא שלי חשבה שהיא זרקה. התבלבלה. טענה שזרקה בטעות באשפה האמצעית.
כשהתקשרה אליי היא אמרה שלי שהם כבר הלכו, יום קצר וחייבים לסיים.
חזרתי לציון בהתחננות! וביקשתי ממנו אם אפשר להוציא את האשפה האמצעית..
ציון היה כואב ואמר שאין מצב, יום שישי ואין משאיות בחוץ.
כששמע את העצבות בקולי ובקולה של סבתי, ביקש שאתן לו כמה דק׳ לבדוק.
כשהתקשר אליי בחזרה, הייתי מוכנה לשמוע כבר הכל. אפילו סירוב.
ואז הוא אמר: ״תראי, אני מבין את המצב. אני הולך לרוקן את המשאית וחוזר״
לא היו לי מילים!
כשחזרו, הניחו את כל האשפה שוב על הכביש וסבתא שלי בין כל השקיות בסוף מצאה את מה שחיפשה. ויותר מזה , נישקה וחיבקה את כולם!
חשוב לי לומר ששמעתי כבר המון סיפורים, נתקלתי בהמון אנשים בחיי.
אנשים עם לב גדול כזה, יכולת להכיל את מה שהיה על ליבנו בצורה כזו.. לא מובן מאליו. ריגש אותי.
אני הייתי חייבת לרשום מכתב תודה ענקי!!
ואני חושבת שמקרה צריך להיות בלא פחות מאשר העיתון המקומי.
תודה לציון בן חמו. תודה למאור אדרי. ותודה לרפי מנהל הרובע.
בהערכה ענקית: מסודי אלקחיל ומליזה אלקחיל.
