יש משהו עמוק ומרגש בחג הסוכות. אחרי ימים של חשבון נפש ותפילות של יום כיפור, אנחנו יוצאים מבית הקבע שלנו, מתנתקים מהקירות והמעמדות, ויושבים כולנו תחת סכך אחד – פשוט, זמני, אך מאחד.
הסוכה מזכירה לנו שכולנו שווים, כולנו אורחים בעולם הזה, וכולנו תלויים זה בזה.
הסוכה לא שואלת מי גר בבית פשוט ומי גר בווילה מפוארת.
הכוח שלנו לא נמצא באבנים ולא בבטון, אלא בלבבות שמתחברים.
גם ארבעת המינים מזכירים לנו את סוד האחדות – האתרוג, הלולב, ההדס והערבה שונים זה מזה בטעם ובריח, ובכל זאת רק כשהם מאוגדים יחד, מתקיימת המצווה בשלמותה.
כך גם אנחנו כעם – שונים בדעות, במנהגים, באמונות, אבל רק כשאנחנו מאוחדים, יש לנו כוח אמיתי.
0
0
ואם יש דבר שממחיש את הצורך הזה באחדות, זו השעה שבה אנו נמצאים כרגע – עם ישראל כולו עוקב בלב פועם אחר המאמצים להשיב את החטופים הביתה.
תפילותינו, תקוותינו ומאבקנו למענם חוצים מחנות, השקפות וגבולות.
זו אולי התמונה הטהורה ביותר של "שבת אחים גם יחד" – עם שלם שמחבק משפחות, שנושא כאב משותף, שמסרב לוותר על אף בן או בת ממנו.
מי ייתן וחג הסוכות הזה יביא איתו בשורה של איחוד. איחוד של לבבות, של משפחות, ושל עם שלם.
שנראה בקרוב את כל החטופים חוזרים הביתה, תחת סכך האהבה והאחדות של עם ישראל.
