תופעת החרם החברתי שמייצר הפרדה חברתית ובידוד, זוכה בשנים האחרונות ובצדק רב להד תקשורתי, לתשומת לב מחקרית, להעלאה למודעות ולתכניות שונות ומגוונות במטרה לצמצם אותה ולתת לה מענה הולם בחברה. אבל למעשה תופעה זו, חלה בתרבויות האנושיות מאז ומתמיד.
אז מה למעשה השתנה? מדוע היום התופעה מקבלת חשיבות גבוהה יותר בחברה? מה קורה היום שלא קרה פעם? טור דיעה זה יפנה זרקור לשאלות אלו ויסקור בקצרה את התפתחות תופעת החרם החברתי בראי עבר, הווה ואתגרי העתיד.
מהנידוי הקהילתי אל החרם החברתי
במבט היסטורי, בני האדם פיתחו מנגנונים של הכללה והדרה קהילתיים ומקומיים לצורך קיום קבוצתי, שמירה על כללי התנהגות ומשמעת חברתית. כפועל יוצא מכך, מאפייני הנידוי היו:
- מוגבלות בזמן ובמרחב – הנידוי היה מוגבל במשך הזמן ומתוחם (התחלה וסיום מוגדרים).
- מנגנון מקומי סמכותי ומוסדר – הנידוי התרחש בתוך קהילה או קבוצה ברורה ונעשה לרוב במעורבות סמכות מוסדית מקומית (כנסייה, קהילה, שבט, ארגון).
- מטרה חינוכית או מוסרית – לא השפלה לשמה, אלא ניסיון לשמור על נורמות.
במודל זה, כפי שיושם לדוגמא בימי הביניים, החרם שימש, לכאורה, כלי אכיפה מוסרי וכמנגנון לתיקון ושמירה על הסדר חברתי: הודאה, חרטה או פיוס השיבו את הפרט המנודה לקהילה/למסגרת. כך, הענישה נתפסה כחלק מתהליך של חינוך ושיקום מעמדי בתוך העיגון החברתי. בחלוף השנים ועם התפתחותה של החברה, תפס החרם החברתי מקום בחייהם האישיים של בני אדם – בסכסוך בין שכנים, בחברויות בין ילדים, בשיחות מאחורי הגב וכד', ואלה נפתרו די במהרה במעגלים מצומצמים.
0
0
מחרם במרחב הפרונטאלי לחרם במרחב הדיגיטאלי
בשני העשורים האחרונים, עלייתן של הרשתות החברתיות יצרה בחברה מרחב חדש – מרחב דיגיטלי. ובהשוואה לעבר, החרם איבד את מרכיב "השיקום" והפך כלי להשפלה, לעלבון ולבושה. החרם במרחב הדיגיטלי מתבטא בצורות שונות ומגוונות וללא נוכחות פיזית בהכרח של הפרט המוחרם: הסרה מקבוצות/אי צירוף לקבוצות, הפצת שמועות, השמצות, חסימות, או “שיימינג” פומבי. כך, הפכו הפלטפורמות החברתיות את החרם, למרושת, מואץ וגלובלי.
עם התהוותו של המרחב החדש, התופעה עברה טרנספורמציה עמוקה במספר מישורים ואם פעם המטרה הייתה השבת הסדר על כנו, היום היא הוחלפה במרבית המקרים, ברמיסה ובהשמדת המוניטין:
- פומביות וחשיפה גלובלית – בעבר, החרם היה מוגבל למעגל החברתי הבין אישי/הקבוצתי המצומצם וכיום הוא מתרחש במרחב הדיגיטלי – פתוח לעיני כל, נצחי וחסר גבולות. כולם רואים, כולם מגיבים, כולם בעיני רוחם פועלים.
- היעדר זמן מוגדר – את הרגעים הפרטיים החליפו רגעים ויראליים על חשבונו של הפרט והפגיעה נמשכת כל עוד התוכן נגיש והתוצאה לכך היא הרסנית בהיבט הבריאותי.
- היעדר סמכות מווסתת – אין גורם שמפקח או מגדיר גבולות, השימוש ברשתות הינו אישי במרחב דיגיטלי ציבורי כך שכל אדם בכל זמן, בכל מקום ובכל נושא רשאי ויכול להעלות כל שירצה.
- שילוב בין שיימינג, בידול, שיפוט וענישה חברתית מהירה – מבעד לשיימינג מסתתרת מוטיבציה כלשהי. האלגוריתמים מתגמלים לייקים ושיתופים על תוכן שמעורר תגובה רגשית חזקה, ובכך מעודדים את התפשטות ה“לינצ’ים החברתיים”, את מתן פסקי דין-קהל, את השיפוט ואת הביקורתיות באופן וירטואלי. כל תגובה יכולה להגיע למיליונים בתוך שעות וליצור אפקט עדר מוטיבציוני מתוך רצון לשייכות, להזדהות, לעשיית צדק, לשחרור רגשי (זעם, הנאה, קנאה ועוד), הצגת אידיאולוגיה או חיזוק מעמד קבוצתי.
שינויים אלה, משפיעים כיום לשלילה על שני צדדים: הן על הצד הפוגע והן על הצד הנפגע. גם כשאדם מביע חרטה – "ההיסטוריה" ברשת נותרת נגישה לכל דורש. הדבר חוסם הענקת שיקום חברתי או אפשרות לתיקון. הענישה הציבורית הדיגיטלית מעמידה את האדם הפוגע במעמד של 'עבריין־תדמיתי' ללא הליך, ללא יכולת להגן על עצמו וללא מנגנוני שיקום. מנגד, ההשפעה על הצד הנפגע היא, שמשך הפגיעה בפרט הוא כאמור, אינסופי כל עוד התוכן ברשת ודבק בו תואר "הקורבן", "החלש" ו"הפגיע".
0
0
אתגרי העתיד – בין מודעות ואכיפה דיגיטלית לשיקום חברתי
העתיד טומן בחובו סכנות אך גם הזדמנויות. מחד, קיימת מגמת עלייה במודעות לתופעה, במיוחד בקרב אנשי חינוך, מטפלים וקובעי מדיניות שכן מתחזקת ההבנה שהילדים של היום הם האזרחים הדיגיטליים של המחר.
מאידך, הפוטנציאל הטכנולוגי הוא דינאמי ורק מתעצם ומתגבר. עם כניסת הבינה המלאכותית, רשתות מבוזרות ו"מטא-וורס (Metaverse)" – הגבולות בין זהות אמיתית למרחב וירטואלי מיטשטשים עוד יותר. החרם בעתיד עשוי להתרחש במרחבים וירטואליים שבהם הדמות הדיגיטלית (“אווטאר”) תחווה נידוי, או שהבינה המלאכותית תשתמש בנתונים אישיים כדי לחזק או לשלול שייכות חברתית. לכן, לצד הסיכונים, ראוי יהיה שיבוצע וייושם גם שינוי תפיסתי חברתי:
- פיתוח רגולציה ואלגוריתמים אתיים ע"י מנגנוני ממשל חוץ מוסדיים (דוגמת פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וכד'), לזיהוי חרמות בזמן אמת ועצירת הפצתן.
- פיתוח תוכניות וטכנולוגיות המשלבות חינוך ואוריינות רגשית דיגיטלית (מודעות חברתית וטכנולוגית גבוהה יותר לתופעת החרם וגבולות מוסריים במרחבי הרשת) במוסדות החינוך.
- מודלים של שיקום חברתי ברשת, המבוססים על קבלת אחריות, קבלת האחר, זיהוי, דיווח ותיקון.
0
0
סיכום
החרם החברתי עבר אבולוציה של ממש: מהדרה קהילתית מבוקרת, דרך דחייה חברתית בין־אישית, ועד לחרם דיגיטלי גלובלי בו האדם הופך לעיתים ל”אסיר של הזיכרון הקולקטיבי". העתיד של ההתמודדות עם חרם חברתי תלוי ביכולת של החברה להחזיר לתהליך את האנושיות שאבדה לו: ליצור תרבות דיאלוג, אמפתיה, חשיבה ביקורתית, פיקוח ותיקון – גם בעידן של פלטפורמות חכמות ומרחבים וירטואליים. רק כך נוכל להבטיח שהחרם של המחר לא יהיה המשך ישיר של ההדרה של היום, אלא הזדמנות לגדילה ולחיזוק החוסן החברתי של כולנו. בהקשר, וכעומדת בראש הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי – מהות, אנו עוסקים רבות במניעה, חינוך והסברה בכלל הקהילה, בין השאר, בתחום השימוש הגובר במסכים והשפעותיו לרבות בסוגיות הגלישה הבטוחה ברשת, תרבות השיימינג והחרמות. בכללם חשיפת ההורים ומתן כלים להתמודדותם עם תופעת החרם החברתי. זאת, מתוך החזון למניעת התנהגויות א-סוציאליות מחד ולפיתוח וחיזוק החוסן האישי, המשפחתי והקהילתי.
