כל מי שחושב שחניה זה רק עניין של נוחות – שיחשוב שוב. חניה היא עניין, בראש ובראשונה, של פתרון לכאוס. פתרון הרכבת היה ונשאר הפתרון האולטימטיבי לכל מי שיוצא בבוקר לעבודה מחוץ לעיר וחוזר בערב. אבל כדי שזה ימשוך יותר ויותר אנשים לשחרר את הרכב עם המזגן והמוסיקה ברקע, ולא להתחכך עם המונים מדי בוקר, צריך תנאים נוחים – והחניה היא התנאי הראשון בסדר העדיפויות.
עשרות אלפים יוצאים מאשדוד מדי בוקר כדי למצוא פתרון תעסוקתי מדרום ומצפון לעיר. חלקם הגדול מצא נחמה ברכבת, כזו שרוב הזמן מגיעה בזמן ליעד וניתן לתכנן זמנים בצורה מדויקת יחסית. הם התרגלו לפנות אלפי רכבים מדי בוקר גם ביציאה מאשדוד וגם בכניסה בערב. ההסכם הלא-כתוב בין התושבים לעיר היה שכל עוד אתם לא חוסמים את התנועה – אפשר לחנות בכל מקום באזור הרכבת, ולא תהיה אכיפה.
0
0
מה שטוב בהסכמים לא-כתובים זה שכל עוד לא משנים אותם, כולם מרוצים. וברגע שמשנים – בטח אם זה מגיע באלימות ותוך יום אחד – זה הופך למכעיס מאוד.
מה שקרה בחניון הרכבת בחול המועד סוכות זו בריונות. אין מילה אחרת. במשך חודשים ארוכים בנה יזם פרטי חניון ענק בשטח פרטי סמוך לרכבת. ערב לפני הפתיחה, בחופשת חול המועד – שבה התנועה ברכבת דלילה – חסם היזם את כל החניות הלא-מוסדרות (שהיו תקינות במשך שנים) בסלעים, ובכך אילץ את התושבים האשדודים בכפייה לחנות בחניון במחיר מופקע של 40 ש״ח ליום. יש שיקראו לזה דמי חסות של כ-1,000 ש"ח בחודש עבור נסיעה בתחבורה ציבורית.
0
0
פלייר שחולק מטעם היזם איים בצידו האחד כי העירייה תאכוף בימים הקרובים ״אם לא תחנו אצלנו״. מעיריית אשדוד התנערו מהפלייר וטענו שזו יוזמה של הקבלן ולא נעשתה מטעם העירייה. אך בפועל, מה שהובטח – קויים. בימים האחרונים מתקבלים עשרות דוחות בגובה 200 ש"ח על חניות "לא מורשות", שבמשך שנים לא הטרידו אף אחד כחלק מההסכם הלא-כתוב.
כשאנשים מרגישים מרומים, הם פועלים מהבטן. החניון שהוקם בחטא לא ממש משגשג, ואנשים שהבינו שאלו דמי החסות שהם נדרשים לשלם – מעדיפים לקחת את הרכב הפרטי, ובכך מכפילים את מספר הרכבים הנכנסים והיוצאים מדי בוקר וחוזרים בערב. הקשר בין אכזבת הנוסעים ברכבת ישראל לבין כמות הרכבים הוא קשר ישיר. אוי לעיר שהשקיעה כל כך הרבה מיליונים כדי להפוך לעיר מובילה בתחבורה הציבורית – אך לא מכלכלת את מעשיה בענייני החניה ודרכי הגישה.
0
0
אורן זמיר, תושב אשדוד שעובד בחולון, מספר:
״הנסיעה ברכבת מעולם לא הייתה חוויה גדולה, אבל היא היוותה פתרון לפקקים של הבוקר. אני יוצא בשעה 8:00, ונכון להיום בשעה הזאת כבר אין סיכוי למצוא חניה. מחיר הרכבת שכבר עלה פעמיים לא עוזר, אבל עדיין השיקול הכלכלי משתלם. החניון החדש, במחירו המופקע, שובר את המשוואה – וחזרנו לרכב הפרטי. כמוני עוד שלושה שכנים מהבניין, ולפי מצב הכבישים אני רואה שאנחנו לא לבד. היום זה כבר עקרוני – אנחנו לא נתרום שקל למפגע הבריוני הזה.״
