הכול התחיל בכדורגל בפארק
בשנת 2002 נחת לואיס סחנובצקי בישראל מארגנטינה. הוא היה בן 43, ולצדו משפחה מורחבת של 16 נפשות. מאחוריו השאיר חיים שלמים, ולפניו עמדה התחלה חדשה בארץ לא מוכרת, עם שפה שעדיין לא ידע ועם חלום גדול בלב.
ביום השני שלו במרכז הקליטה באשדוד הוא ירד עם בנו בריאן, אז ילד בן 12, לשחק בכדור בפארק. ילדים נוספים הצטרפו אליהם. הם שיחקו כדורגל, צחקו, התחברו, ואז לואיס עשה את מה שידע לעשות הכי טוב: לימד אותם חצי שעה של טאיקוון-דו.
איש מהילדים ששיחקו שם באותו אחר הצהריים לא יכול היה לדמיין שהמפגש הקטן הזה יהפוך לימים לאחד ממפעלי הטאיקוון-דו המשמעותיים בישראל.
גם לואיס עצמו כנראה לא שיער עד כמה רחוק יגיע החלום שהתחיל על הדשא באשדוד.
0
0
ביום נלחם על הפרנסה, בערב בנה חלום
הדרך לא הייתה פשוטה. רחוק מכך.
בבקרים למד עברית באולפן. אחר הצהריים עשה כל עבודה שאפשרה לו לפרנס את משפחתו. הוא ניקה חלונות, מכר תכשיטים בתחנה המרכזית בימי שישי, צבע ותיקן רהיטים. לא הייתה עבודה קטנה מדי עבור אדם שהיה נחוש לבנות כאן חיים חדשים.
אבל בערב, כשהסתיים יום העבודה, הוא חזר לאהבה הגדולה שלו. לטאיקוון-דו. לילדים שחיכו לו. לאימונים שהלכו והתרחבו.
לאט לאט הצטרף עוד תלמיד, ועוד אחד. נוצרה קבוצה, אחריה קבוצה נוספת, ובהמשך מרכז שלם. עד שהגיע הרגע שבו יכול היה להתמסר לחלוטין להוראה ולאימון.
היום, 24 שנים אחרי אותו מפגש בפארק, המרכז הישראלי לטאיקוון-דו ITF, שאותו ייסד ומנהל סבום-נים לואיס סחנובצקי, בעל דרגת דאן 6, מונה 16 סניפים ויותר מ-650 תלמידים.
חלקם נמצאים איתו כבר למעלה מ-20 שנה. ילדים שהגיעו לאימון הראשון שלהם וגדלו לצדו, והפכו את המקום להרבה יותר ממועדון ספורט.
המשפחה שהפכה את החלום לשליחות
אולי החלק היפה ביותר בסיפור הוא שהילד ששיחק עם לואיס בפארק ביום השני לעלייתם לארץ, הוא היום אחד ממאמני נבחרת ישראל.
בריאן סחנובצקי, שהיה אז בן 12, מוביל כיום את נבחרת ישראל בטולים, ואחיו גידו סחנובצקי מאמן את נבחרת ישראל בקרבות.
כך הפך החלום של אב אחד לדרך חיים משפחתית. מה שהתחיל באימון מאולתר בין ילדי מרכז הקליטה צמח למערכת מקצועית שמכשירה ספורטאים המייצגים את ישראל בתחרויות בינלאומיות.
0
0
ואז הגיע הרגע שבו העולם מחא כפיים לישראל
השנה האחרונה סיפקה לסחנובצקי ולתלמידיו הישגים יוצאי דופן.
יובל רומליס הוכתר לאלוף העולם בשנת 2025, דיאנה מנג'וס זכתה במדליית זהב באליפות אירופה באפריל 2026, ובגביע העולם בספרד רשמה המשלחת הישראלית הישג מרשים במיוחד: 14 מדליות ומקום עשירי מבין 259 מועדונים.
ארבע מדליות זהב הושגו על ידי יובל רומליס, רפאל מרחסין, דיאנה מנג'וס וקבוצת הקרבות לנוער, שכללה את תומר חנין, מאור מזור, מתן אדר ואנטון חצ'ינה.
אבל דווקא אחרי כל המדליות, הגיע רגע שאפילו לואיס התקשה לתאר במילים.
לראשונה זכו ספורטאים ישראלים להשתתף בערב הגאלה של גביע העולם. שניים מהם סיימו במקומות הראשון והשני, ומול עיניו של המאמן שהקדיש את חייו לענף, האולם כולו החל לקרוא:
"ישראל! ישראל! ישראל!"
עבור מי שהגיע לארץ בגיל 43 והתחיל הכול מחדש, זה היה רגע שסגר מעגל של כמעט רבע מאה.
"זה היה השבוע המאושר בחיי"
"מבחינתי, כשהגענו לגאלה ושניים מהספורטאים שלנו הראו לעולם מי אנחנו, זה היה משהו מדהים. מעולם לא קרה לנו דבר כזה", סיפר סחנובצקי בהתרגשות.
אבל מעבר לניצחונות, היה לו חשוב דבר נוסף: הדרך שבה הספורטאים הישראלים התקבלו בעולם.
"דרך הטאיקוון-דו היינו שגרירים. הראינו שאנחנו אנשים טובים וממושמעים. גם מי שהגיע עם דעות קדומות על ישראל ראה אותנו אחרת, וכולם היו איתנו".
ובמשפט אחד הוא הצליח לסכם את התחושה של אדם שראה את חלומו מתגשם:
"בספורט, זה היה השבוע הכי מאושר בחיים שלי. חלום שהתגשם".
מאשדוד, באהבה גדולה, אל העולם
יש הישגים שנמדדים במדליות, בגביעים ובמקומות על הפודיום. ויש סיפורים שההישג הגדול בהם הוא הדרך.
הסיפור של לואיס סחנובצקי הוא סיפור על עולה חדש שלא חיכה שמישהו יפתח עבורו דלת. הוא עבד בכל מה שנדרש, למד שפה חדשה, גידל משפחה ובנה בעשר אצבעות מפעל חיים שהעניק למאות ילדים בית ספורטיבי וערכי.
הוא התחיל עם כדור בפארק, בן 12 לצדו וכמה ילדים סקרנים. היום שני בניו מובילים נבחרת ישראלית, תלמידיו זוכים בתארים בינלאומיים, ושמה של ישראל נשמע בגאווה באולמות התחרות בעולם.
ואולי התמונה המרגשת ביותר בסיפור הזה אינה תמונת המדליות. היא דווקא התמונה שאיש לא צילם בשנת 2002: אב ובן, ביום השני שלהם בישראל, מלמדים כמה ילדים טאיקוון-דו בפארק באשדוד.
24 שנים אחר כך, העולם כבר יודע מה צמח מאותו אחר הצהריים.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
