במשך שנים דיברו באשדוד על חזון, על מתקנים ועל הפיכתה של העיר למעצמת ספורט. היום כבר לא צריך לדבר על העתיד. הוא ניצב מול העיניים. מאצטדיון של 20 אלף מקומות ובריכה אולימפית ייחודית, דרך הארנה שבדרך ועד לעשרות ענפי ספורט, מרכזי מצוינות ואירועים ארציים. אשדוד מיצבה את עצמה לא כעיר ספורט, אלא כמטרופולין ספורט שמביט הרבה מעבר לגבולות העיר.

יש רגע שבו חזון מפסיק להיות מצגת, הדמיה או הבטחה. הוא מקבל בטון, דשא, מים, יציעים, ספורטאים וקהל. באשדוד הרגע הזה מתרחש עכשיו.

מי שמסתכל על מה שקרה לספורט בעיר בעשור האחרון יכול לראות תהליך שקשה למדוד באמצעות מתקן אחד, קבוצה אחת או תואר אחד. מדובר בתפיסה שלמה שנבנתה לאורך שנים, ענף אחרי ענף, מתקן אחרי מתקן, עד לנקודה שבה אשדוד מתחילה לתפקד כמרכז ספורט שחורג מגבולותיה הגיאוגרפיים.

מרחובות והשפלה מצפון, דרך יישובי האזור ממזרח ועד באר שבע והנגב מצפון לו, אשדוד מציעה כיום שילוב שקשה למצוא במקום אחר באזור: ים, חופים, מרכזים מקצועיים, קבוצות בליגות הבכירות, אירועי ספורט ארציים, תשתיות לספורט קהילתי ומקצועני, ובקרוב גם קריית ספורט שתכניס למשוואה מתקנים בקנה מידה ארצי ובינלאומי.

וזה אולי הסיפור הגדול באמת: אשדוד בנתה בעשור האחרון מטרופולין ספורט איזורי.

הים הפך לאצטדיון הגדול של אשדוד

לאשדוד היה תמיד יתרון שאי אפשר לבנות בכסף: רצועת חוף ארוכה וטופוגרפיה שמאפשרת לחבר ים, טיילת, כבישים ושטחים פתוחים.

בעשור האחרון החלה העיר לנצל את היתרון הזה בצורה רחבה הרבה יותר.

טריאתלונים, משטים, גלישה, קייטסרף, פוצ'יוולי, משחים במים פתוחים, כדורשת חופים, מטקות ואירועי ספורט נוספים הפכו את רצועת החוף לחלק בלתי נפרד ממפת הספורט העירונית. חוף הספורט, המרכז לחינוך ימי וההשקעה באירוח תחרויות מאפשרים לעיר להציע מעטפת שקשה לייצר בעיר שאין לה את המשאב הטבעי הזה.

עבור מי שעוסק בספורט ימי באזור כולו, אשדוד הופכת בהדרגה לכתובת טבעית.

אבל היתרון האשדודי אינו רק הים. היכולת לשלב אותו עם מסלולי ריצה ורכיבה ועם התשתית העירונית מאפשרת לקיים אירועים מורכבים דוגמת טריאתלון ולהפוך את העיר עצמה למגרש משחקים אחד גדול.

ואז מגיעים לענפים שלא תמיד מקבלים כותרות

דווקא כאן נמצא אולי אחד מסודות ההצלחה של המודל האשדודי.

קל להשקיע בכדורגל ובכדורסל. הרבה יותר מורכב לקבל החלטה עירונית שלפיה גם ענף שמביא מאות מתאמנים אבל מעט דקות שידור בטלוויזיה ראוי לתנאים מקצועיים.

באשדוד נבנתה לאורך השנים מעטפת רחבה לענפים כמו ג'ודו, הרמת משקולות, שייט, גלישה, אמנויות לחימה, קריקט, בדמינטון, ריקודים סלוניים, התעמלות אמנותית, שחייה, כדור מים וספורט נשים.

מרכז המצוינות בג'ודו הוא אולי אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לתפיסה הזאת. אולם ייעודי ותנאים מקצועיים הפכו את המרכז בתוך כעשור למוקד משמעותי בענף. תהליך דומה התרחש במרכז לחינוך ימי, שעבר שדרוג והצטיידות והרחיב משמעותית את הפעילות.

מאחורי הרעיון עומדת תפיסה פשוטה: תן לספורטאי תנאים טובים והוא יוכל להתקדם. תן לו תנאים מצוינים, מעטפת מקצועית ואופק, והוא יוכל לחלום הרבה יותר רחוק.

אשדוד כבר הצליחה להצמיח נציגים אולימפיים בענפי השחייה, ההתעמלות האמנותית והרמת המשקולות, והשאיפה העירונית היא שהדור הבא יהיה גדול עוד יותר.

לא רק להשתתף, להתחרות על תארים

לצד הספורט האישי והאולימפי נמצאות קבוצות העיר בענפי הכדור.

כדורגל, כדוריד, כדורסל נשים, כדורעף וענפים נוספים הפכו את הנוכחות האשדודית בליגות הבכירות לחלק קבוע מהנוף הספורטיבי בישראל. אשדוד אינה נשענת על ענף דגל יחיד, אלא מחזיקה בסיס רחב של קבוצות, אגודות וספורטאים.

ירידתה של מ.ס אשדוד לליגה הלאומית הגיעה דווקא סמוך לתקופה שבה האצטדיון החדש אמור היה להיכנס לתמונה. היא דחתה מעט את החגיגה, אבל לא שינתה את התוכנית הגדולה. ברשות הספורט מאמינים שהשהות בליגה הלאומית תהיה קצרה והקבוצה תחזור במהרה לבמה הבכירה.

באשדוד למדו בעשור הזה דבר נוסף: חזון של ספורט לא נמדד בעונה אחת.

שלושה מתקנים שישנו את מרכז הכובד

ואז מגיעה קריית הספורט.

אחרי שנים של תוכניות, הדמיות, עבודות עפר, מנופים ודיונים, שלושת חלקי הפאזל מתחילים להתחבר.

הבריכה האולימפית החדשה מתוכננת להיפתח בינואר 2027. מדובר בבריכת 50 על 25 מטרים, עשויה נירוסטה ובעלת מערכת המאפשרת שינוי דינמי של עומק המים. המתקן כולל גם יציע של כ-400 מקומות, חדרי תחרויות, חדר כושר ומעטפת שתאפשר אירוח פעילות מקצועית ותחרויות.

כמה עשרות מטרים משם הולך ונשלם האצטדיון החדש.

20 אלף מקומות ישיבה, מתקן שתוכנן בסטנדרטים בינלאומיים ואמור לייצר חוויית צפייה מסוג שאשדוד והאזור כולו טרם הכירו. לפי לוח הזמנים המעודכן, פתיחתו מתוכננת למרץ-אפריל 2027.

האצטדיון נועד לאוהדי הקבוצות האשדודיות וגם לאוהדי הקבוצות האחרות. כשמשחק גדול יגיע לעיר, קהל שנמצא בטווח נסיעה מאשדוד יקבל אפשרות להגיע למתקן בינלאומי באשדוד.

וזה בדיוק המקום שבו המושג "מטרופולין ספורט" מקבל משמעות.

החוליה השלישית תהיה הארנה העירונית בת 5,000 המקומות, שבנייתה צפויה לצאת לדרך בשנת 2027.

כששלושת המתקנים יפעלו זה לצד זה, אשדוד תחזיק במתחם אחד אצטדיון גדול, ארנה ובריכה אולימפית. לא עוד פתרונות נקודתיים המפוזרים ברחבי העיר, אלא קריית ספורט שמסוגלת לארח במקביל מגוון גדול של ענפים, תחרויות ואירועים.

עשר שנים שלא קרו במקרה

קל להגיע היום לקריית הספורט, להסתכל על המבנים ולחשוב שזה הסיפור.

אבל הבטון הוא רק התוצאה. מאחורי מה שמתרחש היום עומד מהלך של שנים שהובל ברמה העירונית על ידי ראש העיר ויו"ר רשות הספורט, ד"ר יחיאל לסרי, ובביצוע המקצועי של מנכ"ל רשות הספורט יורם אסרף.

מאז כניסתו של אסרף לתפקיד נבנתה בהדרגה תפיסה שמחברת בין מתקנים, ספורט הישגי, פעילות קהילתית, אירועים, בתי ספר, מרכזי מצוינות וענפים קטנים וגדולים. לצד קריית הספורט, במהלך השנים הושקעו משאבים באולמות, במרכז הג'ודו, במרכז לחינוך ימי, בשבילי אופניים ובתשתיות נוספות.

לסרי ואסרף נמצאים היום בנקודה שבה חזון ארוך שנים הופך למשהו שאפשר כבר לגעת בו. והדבר החשוב ביותר הוא שההשקעה אינה מתחילה ונגמרת במונומנטים.

אצטדיון הוא מרשים. בריכה אולימפית היא מרשימה. ארנה היא מרשימה. אבל עיר ספורט אמיתית נבחנת גם בילד שמקבל אולם ראוי להתאמן בו, בנערה שמוצאת מסגרת מקצועית בענף שלה, בספורטאי שמקבל מעטפת שתאפשר לו להגיע לאליפות ישראל ובמצטיין שמבין שהוא לא חייב לעזוב את העיר כדי לחלום על אולימפיאדה.

עיר שהאזור מתחיל להגיע אליה

זה אולי השינוי הגדול ביותר שאשדוד צריכה להתחיל להפנים.

במשך שנים ערים בפריפריה של המרכז הביטו לכיוון תל אביב כדי לקבל תרבות, אירועים גדולים ומתקני ספורט. אשדוד הופכת את כיוון התנועה.

ככל שהתשתיות יושלמו, יותר ספורטאים, קבוצות, תחרויות וקהל יוכלו להגיע אליה מבחוץ. השילוב בין קריית הספורט, רצועת החוף, המרכז לחינוך ימי, מרכזי המצוינות, האגודות והיכולת לארח אירועים במגוון רחב של ענפים נותן לאשדוד משהו גדול יותר מאוסף של מתקנים.

הוא נותן לה כוח משיכה.

עיר מטרופולינית אינה נמדדת רק במספר התושבים שחיים בתוכה. היא נמדדת גם במספר האנשים שמחוץ לה רואים בה כתובת.

ובספורט, אחרי עשור של עבודה, אשדוד מתחילה להיות הכתובת הזאת.

את התמונה הגדולה כבר קשה לפספס. לפני עשור דיברו באשדוד על מה שאפשר לעשות.

היום הבריכה כבר עומדת, האצטדיון כבר משנה את קו הרקיע, הארנה היא התחנה הבאה, ומאות קבוצות, אגודות ואלפי ספורטאים ממלאים את התשתית שנבנתה בדרך.

חזון של עיר ספורט לא נבנה ביום אחד. באשדוד הוא נבנה כבר עשור.

ועכשיו, סוף סוף, אפשר לראות את תוצאותיו.