לקראת הקמת הממשלה הבאה בישראל, אני מבקש להציב על השולחן שאלה שאסור לנו להתחמק ממנה – מדוע שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות נחשב בעיני רבים לקו אדום, בעוד ששיתוף פעולה עם מפלגות חרדיות אנטי ציוניות, שמחזיקות בעמדות קיצוניות ולא מכירות במדינת ישראל, נתפס כדבר לגיטימי לחלוטין?
בואו נדבר על מנסור עבאס.
הוא הכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, והוכיח שאפשר לנהל שיח פוליטי, להגיע להסכמות ולשתף פעולה גם כשיש מחלוקות עמוקות.
ממשלה לא אמורה להיות מועדון חברים של אנשים שחושבים אותו דבר, אלא מסגרת שבה מפלגות שונות פועלות יחד למען מטרות משותפות.
והנה דווקא מפלגות חרדיות, שחלק מנציגיהן מתגאים בהסתייגותם מהציונות ומהמדינה, זוכות פעם אחר פעם לשבת סביב שולחן הממשלה, לקבל תיקים חשובים ולהשפיע על עתיד כולנו. אז מדוע חברותן בממשלה נחשבת טבעית, ושותפות עם מפלגה ערבית שמכירה בישראל כמדינה יהודית, מעוררת אצל רבים התנגדות מוחלטת ?
שיעורי ההצבעה בחברה הערבית הם מסר שאסור להתעלם ממנו. כאשר אזרחים ערבים יוצאים להצביע, הם מביעים את רצונם להשפיע על המציאות, להיות חלק מההליך הדמוקרטי ולממש את זכותם כאזרחים שווים. הם בוחרים נציגים לכנסת בדיוק כפי שעושים אזרחים יהודים. ואז מגיע הרגע שבו אנחנו אומרים להם תודה שהשתתפתם בבחירות, אבל את הנציגים שבחרתם אנחנו לא מוכנים לקבל כשותפים לגיטימיים להנהגת המדינה.
איזו מין דמוקרטיה זאת?
0
0
אנחנו אוהבים להתגאות בכך שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אבל דמוקרטיה לא נמדדת רק בזכות להכניס פתק לקלפי, אלא גם בנכונות לכבד את הבחירה ולהכיר בלגיטימיות שלה, תוך מתן אפשרות להשתתף במשחק הפוליטי על פי אותם כללים החלים על כולם.
כמובן שמותר ואף צריך לדרוש מכל שותף קואליציוני מחויבות לדמוקרטיה, לחוקי המדינה ולכללי המשחק. אבל הדרישה הזאת חייבת להיות שוויונית, עניינית ועקבית, ולא להתבסס על מוצאו של אדם או על השתייכותו הלאומית.
איך היינו מרגישים אם בארה"ב, בצרפת או באיטליה היו קמים חברי פרלמנט ומצהירים שהם לא מוכנים לשבת בממשלה עם יהודים ?
לא היינו מזדעקים ומצהירים שזאת אפליה, גזענות ואנטישמיות ? אם אנחנו דורשים שוויון ליהודים בעולם, אנחנו חייבים להיות מסוגלים להסתכל במראה ולדרוש שוויון גם כאן, בבית שלנו.
המבחן של הדמוקרטיה הישראלית הוא לא אם אנחנו מוכנים לשבת עם מי שחושב כמונו. המבחן הוא אם אנחנו מוכנים להכיר בזכויותיו של מי ששונה מאיתנו,גם כשהוא ערבי, גם כשהוא בוחר אחרת, וגם כשהבחירה שלו לא נוחה לנו.
אם אנחנו מכירים בזכותו של הציבור לבחור את נציגיו, אבל מסרבים להכיר בלגיטימיות שלהם רק משום שהם ערבים, הבעיה כבר לא בבחירה הדמוקרטית שלו. הבעיה היא בדמוקרטיה שלנו.
0
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
0
