מאז שהוכרז מועד הבחירות, שוב חזרנו לאותה נקודת פתיחה מוכרת – קמפיין הפחדה סביב האפשרות של שיתוף פעולה פוליטי עם המפלגות הערביות.
חברי כנסת מהימין הקיצוני מתחרים ביניהם מי יישמע תקיף יותר, מי ימהר להצהיר ראשון ש"לא ישב עם הערבים", ומי ידרוש גם מהאחרים להתחייב לכך בפומבי.
אני תוהה איך בכלל יש מקום לאמירה כזאת גזענית בשיח היומי שלנו.
בואו נדמיין לרגע מצב שבו בפרלמנט של אחת ממדינות אירופה יקום פוליטיקאי שיצהיר שהוא "לא מוכן לשבת עם יהודים בממשלה". האם אותם ח"כים גזענים שלנו לא היו הראשונים לזעוק, לגנות ולהאשים אותו בגזענות ואנטישמיות? ובצדק. אז למה כשמדובר בערביי ישראל, פתאום יש מי שחושב שזה לגיטימי?
אזרחי ישראל הערבים הם חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת. הם מהווים כ-20% מהאוכלוסייה, משלמים מיסים, עובדים, לומדים, משרתים במערכות שונות, ובעיקר חיים כאן בדיוק כמונו. במדינה דמוקרטית מותר להם לבחור ולהיבחר.
אף אחד לא עושה להם טובה, אלא זאת זכות יסוד בסיסית.
כמה מגוחך שח"כים ממפלגת "הליכוד" שאוהבים להצהיר שהמפלגה שלהם "הכי דמוקרטית", הם אלה שמשמיעים הצהרות שמנוגדות לדמוקרטיה.
הצביעות זועקת במיוחד כשאותם פוליטיקאים שמצהירים "לא נשב עם ערבים", כן יושבים איתם מדי יום בכנסת, מצביעים יחד איתם על חוקים, מנהלים מולם דיונים ומשאים ומתנים, ולפעמים אפילו נעזרים בקולותיהם כשזה נוח פוליטית.
יהודים וערבים חיים יחד מאז ומתמיד. אנחנו יושבים זה לצד זה בבתי הקולנוע, במסעדות, באוטובוסים, בטיסות, בתור לרופא ובמקומות העבודה.
אנחנו לא שואלים "למי הצבעת" או "מה הדת שלך" לפני שאנחנו מתיישבים אחד ליד השני. אז למה דווקא הפוליטיקה מתעקשת ללבות פחד ושנאה?
אי אפשר להילחם בגזענות בעולם ובאותה נשימה לתת לה לגיטימציה כאן בבית.
מי שפוסל ציבור שלם רק בגלל מוצאו או זהותו, פוגע לא רק באזרחים הערבים, אלא גם בדמוקרטיה הישראלית עצמה.
ואגב, יש כאן גם אירוניה פוליטית לא קטנה – כל קמפיין ה"לא נשב איתם" רק מדרבן יותר את הציבור הערבי לצאת ולהצביע בהמוניו, וטוב שכך. כי בדמוקרטיה, כמה שיותר אזרחים שמשתתפים במשחק הפוליטי זה ניצחון של כולנו. וככל שיהיה בכנסת ייצוג הולך לכולם, כך כולם יוכלו להרגיש שייכים.
הלוואי שנזכה לראות ממשלה רחבה ככל האפשר, שתשכיל לחבר את כל קצוות החברה.
ליחצו על התמונה וכנסו ישירות לקבוצת הוואטסאפ הכי גדולה בעיר
