איפה הכול התחיל?
בגיל ההתבגרות, מערכות היחסים הראשונות הן מגרש האימונים של הערך העצמי. זה השלב שבו לומדים מי אנחנו דרך אחרים: דרך מבטים, תגובות, תחושת שייכות וגם דרך דחייה.
יש בני נוער שמגלים שהקול שלהם פחות נשמע בחבורה, אז הם מצטמצמים. יש כאלה שמפסיקים להרים יד בכיתה – לא כי אין להם מה לומר, אלא כי פעם אחת צחקו, ופעם אחת הספיקה. יש מי שמוותר על תחביב אהוב רק כדי לא להיות “המוזר”, ויש מי שנשאר בקשר חברי שלא עושה לו טוב, רק כדי לא להיות לבד.
אלה רגעים קטנים, יומיומיים, שבונים או שוחקים ערך עצמי. כשיש חוויה חוזרת של ויתור כדי להישאר “בפנים”, הערך העצמי לומד תנאי: אני שווה רק אם אני מתאים. אני ראוי רק אם אני לא מפריע.
המנגנון הזה לא נעלם עם הגיל, הוא פשוט מחליף צורה.
בבגרות הוא כבר לא נראה כמו חבורה בהפסקה, אלא כמו חברות שבה תמיד "נוח" איתנו, או מקום עבודה שבו אנחנו לא לוקחים קרדיט על עשייה שלנו. ובמערכות יחסים זוגיות, הקו הזה לא נמדד רק במה שאנחנו אומרים או עושים, אלא גם במה שלא קורה: באינטימיות שלא מתממשת עד הסוף, ברצונות שלא נאמרים, בחוויות משותפות שנדחות שוב ושוב.
יש זוגות שמנהלים קשר יציב כלפי חוץ, אבל בפנים משהו הולך ומצטמצם: פחות סקרנות, פחות תעוזה, פחות מרחב להביא רגש, צורך או פנטזיה – מתוך פחד לא לאכזב, לא להעמיס ובעיקר לא לערער את השקט.
בשיחות רבות שאני מקיימת, חוזר אותו סיפור: אנשים מצליחים ומוערכים שמרגישים מחנק בתוך זוגיות “מושלמת” על הנייר. לא כי יש שם ריבים, אלא כי הם פשוט הפסיקו “להפריע”. הפסיקו לשתף בחלומות, מוותרים על רצונות אישיים, מתגמשים שוב ושוב כדי לשמור על השקט.
ם
יש כאלה שמפסיקים להרים יד בכיתה – לא כי אין להם מה לומר, אלא כי פעם אחת צחקו, ופעם אחת הספיקה.
ם
הם לא שומרים על הקשר – הם שומרים על השקט, במחיר של צמצום הערך העצמי שלהם.
השאלה החשובה אינה האם יש פשרות, כי תמיד יש, אלא איפה עובר הקו: האם הקשר הזה מאפשר לנו להיות אנחנו? לצמוח? לממש את עצמנו? או שאנחנו בעיקר מתאימים את עצמנו כדי לשמור עליו?
כשערך עצמי שברירי, קל יותר לוותר על אינטימיות עמוקה כדי לשמור על הקשר. קל לשכנע את עצמנו ש"ככה זה". אבל עם הזמן, הוויתורים הקטנים מצטברים, והקשר עלול להפוך ממקום של חיות למקום של נוחות או שותפות טכנית בלבד.
זוגיות בריאה לא נמדדת בהיעדר קונפליקטים, אלא בנוכחות של אמת. האם יש מקום להביא רצון? להשתנות? לחלום יחד, גם אם זה לא תמיד נוח?
חשוב לזכור: זוגיות היא דינמית. כשמדובר בצמצום זמני או בקשר צעיר, זהו בדיוק הזמן לפנות לעבודה משותפת, טיפול או שיח אמיתי שיחזיר את החיות. אבל כאשר הוויתור על העצמי נמשך שנים, למרות מאמצים חוזרים – עולה הצורך לבחון באומץ מה נכון לנו באמת. לא בהכרח כדי לפרק, אלא כדי להפסיק להתפשר על הזכות להיות נוכחים.
חיזוק ערך עצמי במערכות יחסים:
בדיקה כנה עם עצמכם – כתבו שלושה דברים שחשובים לכם במערכות יחסים. איך אתם מרגישים ליד אנשים שעושים לכם טוב? זו רשימת מצפן.
דיבור פנימי מחזק – "מגיע לי קשר טוב", "אני ראוי/ה", "כבר הוכחתי לעצמי שאני מסוגל/ת".
בחירה מודעת בסביבה – מי מחזק אתכם ומי מקטין? אנשים טובים מרחיבים אותנו.
דמיון מודרך, אבל רציני – דמיינו את עצמכם בתוך קשר נכון. איך זה מרגיש שם?
התמדה – ערך עצמי נבנה דרך פעולה חוזרת, צעד קטן בכל פעם.
0
לא לכל שאלה יש תשובה אחת, ולא כל החלטה צריכה להילקח עכשיו. לפעמים עצם ההסכמה לשאול בכנות היא כבר התחלה. ערך עצמי לא נבנה ברגע אחד, הוא נבנה מתוך הקשבה חוזרת לעצמנו, בתוך הקשרים שאנחנו חיים בהם. והתשובות – אצלכם תמיד.
