יש שיחות שאין בהן צעקות או פיצוצים ובכל זאת  – אנחנו יוצאים מהן אחרת. משהו בנו מתכווץ, הביטחון מתערער והמשפט שחוזר בראש הוא – אולי אני מגזים, אולי זה באמת לא היה ככה.

בשנות ה 70 החלו מטפלים להשתמש במושג גזלייטינג (Gaslighting), כדי לתאר דפוס של מניפולציה רגשית שגורם לאדם לפקפק במציאות שלו. המונח גזלייטינג נולד מסיפור על אור הגז שמישהו כיבה והדליק שוב ושוב והכחיש את הפעולה, עד שהאדם שמולו האמין שהוא מדמיין את הארוע ומאבד יציבות.

איך זה נראה במציאות? בהתחלה זה כמעט לא מורגש. יש הכחשה עקבית של מה שקרה, עיוות המציאות והעברת אשמה. בהמשך מתחילה הקטנת רגשות ולבסוף יצירת בלבול וחוסר ודאות, עד שהאחר מתחיל להאמין שאולי הוא באמת הבעיה. זה כל כך פוגע, מכיוון שזה ערעור שיטתי על החוויה הפנימית. עם הזמן, הבטחון העצמי מתערער, התלות הרגשית גוברת, יש קושי בקבלת החלטות ותחושות קשות של בלבול וחוסר יציבות.

חשוב לדעת – גזלייטינג יכול להופיע בזוגיות, במשפחה וגם בעבודה ולא תמיד במודע.

אז איך מבדילים בין ויכוח לגזלייטינג?

בוויכוח רגיל יש תחושת קרקע: אפשר לא להסכים, אבל אנחנו יודעים מה קרה ומרגישים בטוחים בגרסה שלנו. בגזלייטינג, לעומת זאת, אנחנו יוצאים מהשיחה עם סימני שאלה על עצמנו – אולי אני מדמיין? גם היחס לרגש שונה לגמרי: בוויכוח יש מקום לראות אחרת ולהרגיש, בעוד שבגזלייטינג הרגש מבוטל ונאמר לנו שאנחנו מדמיינים ושהכול בראש שלנו.

חשוב לשים לב גם לתדירות – ויכוח הוא אירוע שקורה מדי פעם, ואילו גזלייטינג הוא דפוס שחוזר על עצמו. בהתאם לכך משתנה גם חלוקת האחריות: בוויכוח אין בהכרח אשמים, אבל בגזלייטינג, באופן עקבי, יש צד אחד שיוצא שוב ושוב כמי שטעה או הבין לא נכון. ובסופו של דבר, בעוד שבוויכוח יש הקשבה וניסיון להבין כשאנחנו משתפים בקושי, בגזלייטינג מתנהלת מלחמה על צדקת הדרך, עד שאנחנו שותקים כדי “לא להסתבך” ומשלמים על כך באובדן הביטחון הרגשי.

איך מתמודדים עם גזלייטינג ומחזירים שליטה לעצמנו:

בודקים מציאות

לנהל את השליטה לא רק בראש – כתבו לעצמכם ממש: מה קרה בפועל (עובדות, בלי פרשנות), מה הרגשתי, מה נאמר לי בתגובה, הכתיבה עוזרת לעצור את הבלבול ולהחזיר קרקע.

מפסיקים להתווכח על הרגש

רגש הוא לא נושא למשא ומתן. במקום להוכיח או להסביר – להיות ברורים שכך אנחנו מרגישים וזו החוויה שלנו. מי שמכבד אתכם – יכבד את הרגש שלכם, גם אם הוא לא מסכים עם הפרשנות.

מצמצמים הסברים

בגזלייטינג יש נטייה להיסחף להסברים אינסופיים. לא ממשיכים את השיחה כשהרגש שלנו מבוטל. הגבול שומר עלינו.

בודקים דפוס

לא כל אמירה פוגענית היא גזלייטינג: האם זה חוזר? האם אנחנו יוצאים מבולבלים? האם אנחנו מפקפקים בעצמנו? אם כן – זה דפוס ודפוס דורש התייחסות אחרת מוויכוח חד פעמי.

מחזקים עם קול חיצוני אמין

שיתוף אדם בטוח, טיפול רגשי, קול חיצוני שמחזיר פרופורציה.

זוכרים שאין חובה להישאר בשיחה פוגענית

לא כל שיחה חייבת להמשיך: מותר לעצור, מותר לקחת מרחק.

התמודדות עם גזלייטינג מתחילה בלחזור להאמין לעצמך. לפני שמנסים להבין מה עובר על הצד השני, שווה לבדוק מה קורה לי בקשר הזה? הקו האדום צריך להיות ברור – קשר בריא לא גורם לך לפקפק במציאות שלך.

מיקה בראון – מאמנת אישית
מתמחה בעבודה עם בני נוער, מערכות יחסים והטמעת הרגלים חדשים לחיים.