רגע לפני שתוקפים פה על פוסט מפלג, ושצריך לכבד ולשאול למה תמיד נגד החרדים, אז תעצרו. זו לא כתבה של אנטי, של גזענות או אפליה. זו כתבה שבוחנת את המצב, איך הגיעה אשדוד להיות המארחת ובירת הבילוי של ״בין הזמנים״ לקהילה החרדית בישראל (לא באשדוד).
כל מי שעבר בשדרות משה דיין באזור החוף הנפרד ראה את תשתית ההתארגנות להורדת נוסעים ממודיעין עילית, ועוד עמדות רבות לאורך הציר – ארגון שלא היה בשנים האחרונות. אם אנחנו בעד האירוח או לא, סדר זה תמיד דבר חשוב.
אם תצאו רגע החוצה ותקבלו את מכת החום, ותנסו להבין מה הצורך של אותה אוכלוסייה חרדית לצינון במים קרים, לגור באשדוד, כל כך קרוב לים, זו זכות שאין אותה כנראה לכולם. ובפעם האחרונה שבדקתי, חופי הים הם משאב ציבורי שפתוח לכולם. הנטייה של קבוצת אוכלוסייה לכעוס אופיינית לכל הכאוס שקורה מסביב, ולא רלוונטית לזכות של נערים בני 15 שעוטים חליפה שחורה בימי הקיץ להוריד לרגע בגדים ולהצטנן במי הים התיכון – מה שלנו, האשדודים, מותר כל השנה, בכל רגע נתון.
0
0
הכעס על האוכלוסייה הספציפית מתנקז תמיד ל-3 כיוונים: פוליטי, אמוני ו**(מאז)** ה-7 באוקטובר, צבאי. אם אתם במחנה שחושב שאשדוד מתחרדת (עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה מבחינה מספרית), השיוך הוא בלתי נמנע. תקופת ״בין הזמנים״ מביאה את הכל במאסה אחת גדולה – כמות גדולה מאוד של חרדים שמהווים כ־25% מתושבי העיר, ועוד מאות אוטובוסים ורכבים ששוטפים את מערב העיר כדי להעביר ״יום כיף״, בעיקר ב-3 מוקדים: החוף הנפרד, מרחב האגם במרינה ופארק אשדוד ים. אלה שלושת האטרקציות המועדפות על האוכלוסייה החרדית. הריכוז הגדול על מרחב ספציפי מעמיס על העין, ומכאן מתחילה הביקורת.
סדר וניקיון
הביקורת העניינית והדי צודקת היא ההיערכות הלקויה של העיר בתקופה המדוברת. צריך לומר שהעומס הנקודתי משאיר אחריו לא פעם ומידי שנה לכלוך וונדליזם שחוזר על עצמו – ומוסיף לא מעט לתסכול של תושבי העיר שפחות מחוברים לאורחות החיים האלה. הכל קשור להכל: הלכלוך לכעס על ראש העיר, לעובדה שהם לא רוצים להתגייס ולעובדה שכל אחד מאיתנו משלם מחיר מה-7 באוקטובר – ונראה שזה חד-סטרי, ולא מדובר באמת בעם אחד שחי פה.
0
תיעוד לכניסה לאגם שכיכב ברשתות
0
הכל לאחרונה קשור להכל, והסטיגמות משתוללות לכל כיוון, וחבל. חייבים לטפל בבעיות עצמן, ולא לייצר בעיות שאין לנו שליטה עליהן. דמיינו את תושבי העיר טבריה או אילת בחודשי יולי-אוגוסט, העיר שלהם נשלטת ע״י ישראלים, ולא רק, בכל פינה. חייבים לטפל באכיפה וסדר – לקבל אותם אבל לפקח. ההתארגנות בחניית האוטובוסים היא צעד מבורך שלא קרה בשנים הקודמות, ואם יהיה קצת יותר תגבור של הפיקוח העירוני – נעבור גם את השלב ההיגייני והוונדליסטי שקיים גם באוכלוסייה הרגילה של העיר (וגם את זה צריך לומר).
עד שהדת תופרד מהמדינה, צריך לדעת לחיות פה יחד. לא יעזור התסכול, לא יעזור הכעס, ולא יעזור הפילוג. יש אנשים שתפקידם לסדר את העניינים, וזה לא הולך להיות פשוט. את הכעס תפנו למי שיכול לשנות ולא למי שלא משנה. כל זה לא קשור לאוכלוסייה שלמה שהחום בחוץ מטריף גם לה את השכל – אבל אלה אורחות החיים שלה. אין ספק שגם השנה יוצפו הרשתות החברתיות בתמונות על ״השתלטות חרדית״ על העיר. כאלה אנחנו – אבל זה יעבור.
אל תתעצבנו:
א. זה לא יעזור
ב. זה עובר.
0
0
10 עובדות על בין הזמנים:
1. בעולם הישיבות, 'זמן' הוא כינוי לתקופת לימודים רציפה (בדומה לסמסטר). שנת הלימודים בישיבה מחולקת לשלושה זמנים. לכל זמן יש אורך שונה, ובין כל זמן לבא אחריו ישנה חופשה הנקראת 'בין הזמנים' (נהגה לרוב במלעיל).
2. ה'זמן' הראשון בשנה הוא 'זמן אלול', שמתחיל בראש חודש אלול ונמשך עד ערב יום הכיפורים. לאחר מכן יש חופשה בת שלושה שבועות שנמסכת עד ראש חודש חשוון בו מתחיל 'זמן חורף', עד ראש חודש ניסן. בחודש ניסן יוצאים תלמידי הישיבות לחופשה בת חודש, ובראש חודש אייר הם חוזרים ל'זמן קיץ' שנמשך עד ערב תשעה באב.
3. מבין שלושת תקופות 'בין הזמנים', הבולטת ביותר היא תקופת 'בין הזמנים' של חודש אב, בין תשעה באב וראש חודש אלול. הסיבה לכך היא גם כי הבחורים בעצם סיימו כיתה אחת, ואחרי 'בין הזמנים' הם יעלו לכיתה גבוהה יותר או אפילו יעברו לישיבה אחרת. כך גם העובדה שמדובר בתקופת הקיץ, בה האווירה של חופש מורגשת בכל מקום.
4. לכל 'זמן' נקבעת מסכת מרכזית הנלמדת בישיבה בסדרי העיון והבקיאות, כאשר לעיתים לומדים את המסכת במשך זמן אחד בלבד ולעיתים במשך שנה שלמה או מספר 'זמנים'. נהוג שגם כאשר ממשיכים ללמוד אותה מסכת במשך ה'זמן' הבא, פרק אחר מאותה המסכת יילמד.
5. תקופת 'בין הזמנים' ניתנה כדי לאפשר לבני הישיבה לשהות עם משפחתם תקופה מסוימת, לנוח מעמלה של תורה, ולאגור כוחות לקראת הזמן הבא. מצוותלימוד תורה היא החשובה מכל, אולם המנוחה היא הכרחית. כך כתב הרמב"ם: "כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שיינפש, כך צריכה הנפש להתעסק במנוחת החושים… עד שיסור ממנה הליאות".
0
0
6. בעולם הישיבות מעדיפים את הכינוי 'בין הזמנים' על פני 'חופשה', כדי להדגיש כי מטרתה של החופשה היא זמן מנוחה להתרעננות בלבד.
7. בעיתות מלחמה, חלילה, קוראים הרבנים וראשי הישיבות לקצר את תקופת 'בין הזמנים'. כך נעשה בתקופת מלחמת יום הכיפורים (בין הזמנים-תשרי תשל"ד), מבצע חומת מגן (פסח תשס"ב), מלחמת לבנון השנייה (בין הזמנים-אב תשס"ו) ובמבצע צוק איתן (אב תשע"ד).גם בימי מלחמת ההתשה קיצרו את חופשת 'בין הזמנים', זאת על מנת להרבות זכויות לימוד תורה בעם ישראל, ולנצח במערכה מול האויבים.
8. גם בתקופת 'בין הזמנים' מקפידים רבים מן הלומדים להמשיך וללמוד במסגרת מצומצמת יותר, לעיתים במסגרת 'ישיבות בין הזמנים'.
9. מי שמתחזק ולומד תורה אף בימי החופשה, זוכה לשכר עצום. כה דברי התלמוד הירושלמי: "אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה – עמוד והתחזק בה, ואתה נוטל שכר כנגד כולן". (ברכות פ"ט, ה"ה)
10. דברי הגמרא הללו נוגעים לכל אחד שמתחזק בלימוד התורה בעיתות של קושי. תורתו תורתכם היא זו שמגנה על הארץ ומגיניה, והוא נוטל שכר כנגד כל לומדי התורה כולם!
0
רוצים לעדכן אותנו באירוע חדשותי? יש לכם סיפור ששווה שנסקר? כתבו לנו או שלחו לנו תיעוד בוואטסאפ האדום של אשדוד פור יו
