בטח חלקכם מרימים גבה, עכשיו כשראיתם את נושא הטור השבועי על משתתף "האח הגדול".
אבל הטור הזה לא נכתב רק עליו. הוא נכתב על תופעה רחבה הרבה יותר – על אנשים שבונים את דמותם הציבורית על חשבון האחרים, תוך שימוש בכוח, בבריונות, תוקפנות וזלזול.
הדינמיקה כל כך מוכרת – עודף הביטחון, הצעקות, הזחיחות, המילים הפוגעניות. כלפי נשים, כלפי חלשים, כלפי כל מי שנוח לשים עליו רגל ולדרוך.
במבט ראשון זה נראה כעוצמה עבור אנשים מסוימים, אבל בפועל זו מסכה. מסכה שמסתירה פחדים, חוסר ביטחון עצמי, חוסר יכולת לנהל שיחה מכבדת, קושי בתקשורת, קושי בניהול זוגיות ועוד רשימה ארוכה של חולשות וחסרונות.
יש מי שמחפשים את אור הזרקורים דרך בניית דימוי של "גבר-גבר". אבל גבר אמיתי לא צריך להקטין אישה כדי להרגיש גדול יותר. הוא לא צריך להשפיל כדי להיות מעניין. הוא לא חייב להרים את עצמו דרך רמיסת אחרים.
גברים שחשים שעליהם להוכיח את הגבריות שלהם ללא הרף, כל דבר קטן, במיוחד נוכחות של נשים חזקות, נתפס אצלם כ"איום" שצריך לנטרל באמצעות כוח, השפלה או צעקות.
0
צילום מסך – רשת 13
0
"ככה משיגים תשומת לב. ככה נהיים כוכבים"
ארז נהנה להצהיר על עצמו שהוא מנהיג. אבל מנהיגות ניתנת באופן טבעי למי שהתכונה הזאת קיימת בו.
מי שנלחם בכולם כדי לקבל מנהיגות, הוא רק מי שיודע שבדרך אחרת זה לא יקרה.
אגב הבריונות היא לעיתים קרובות דרך להסוות חרדה פנימית, פחד מדחייה או דימוי עצמי ירוד.
חברה בריאה נמדדת גם בתגובה שלה לתופעות כאלה. האם אנחנו מוחאים כפיים לבריונות מול המצלמות? האם אנחנו נותנים במה למי שבוחר בזלזול והשפלה כדרך חיים? או שאנחנו יודעים להציב גבול ברור ובשום אופן לא להצביע עבור אדם כזה ולא לתמוך בו.
אם נאדיר בריונים, המסר שיעבור לדור הבא הוא פשוט – "ככה משיגים תשומת לב. ככה נהיים כוכבים".
אז בואו נבהיר ונשנן את זה – השפלה היא לא בידור. רמיסה היא לא תוכן טלוויזיוני. והכי חשוב – עודף ביטחון לא מסתיר חולשה, אלא חושף אותה.
זו לא כריזמה, זו בריונות.
זו לא דמות לחיקוי, אלא תזכורת לאיך לא כדאי להתנהג.
0
0
למי שלא צופים ב"האח הגדול", הנה כמה מהביטויים שאיסקוב חזר עליהם לאורך כל התוכנית, במיוחד כלפי נשים : "תתקדמי, גזגזי, סתומה, מוח מים, חסרת מודעות, סתמי, עופי מפה, טוסי, קומי, נומי נומי, תהיי רפויה" ועוד שלל ביטויים בסגנון הזה.
השיא היה לומר על שירז "היא חומר טוב, רק צריך לדעת לסדר אותה".
"אני לא רואה בך קונטרה. אתה לא מהווה איום עלי"
מי שיודע לקרוא שפת גוף ומביט טוב יותר, יודע לזהות שמאחורי המסכה של הביטחון מסתתר ילד מפוחד. אדם שלא מצליח לנהל שיחה בלי להרים קול, שלא יודע לייצר נוכחות בלי דרמה, שלא יודע לקבל ביקורת בלי לקטול מיד את מי שמשמיע אותה, שלא מצליח להרגיש בעל ערך בלי לדרוך על אחרים.
למשל איסקוב אמר ליובל לוי, אחד מהמתמודדים החזקים ביותר בבית "אני לא רואה בך קונטרה. אתה לא מהווה איום עלי", למרות שיובל מעולם לא ניסה לאיים עליו, וכך במשפט הזה הוא חשף לבדו שהוא מרגיש מאוים.
כל אחד מאיתנו מכיר טיפוסים כמו ארז מהסביבה הקרובה שלו – במקום העבודה, בשכונה, בכיתה או אפילו בתוך המשפחה.
אנחנו אלה שצריכים לשים להם את הגבול ולעצור את זה. לא לשתוק יותר. לא לחפש להצדיק. לא לשתף פעולה, ובטח שלא לחשוב שזה הטיפוס שצריך לנצח את התוכנית, אלא לעשות כל מה שאפשר כדי שזה לא יקרה.
