איך הפכו החתונות ושאר האירועים, לדבר מעיק ומטריד, עד שכבר לא נעים להשתתף בהם ?!

עונת האירועים בשיאה – חתונות, בר/בת מצווה, בריתות, מסיבות חינה וכו'. אנשים משקיעים כ"כ הרבה כסף בהפקת האירוע שלהם, אבל לא משקיעים כלום בתכנון או במהות.
איך יתכן שכל האירועים נראים תמיד אותו הדבר ?

בתקופה שעוד הייתי הולך לאירועים, כשעוד האמנתי ש"צריך לכבד" את מי שהזמין אותי, ידעתי מראש איך הולך להיראות כל הערב – אני אכנס לאולם, שם תמתין לי כספת שאליה אכניס מעטפה למימון הטירלול, כשאמצא מקום ישיבה, אפגוש בשולחן סלטים ממוחזרים שהוגשו שעה לפני שהגעתי, ואתבונן בכל האנשים המורעבים שיושבים סביבי שעסוקים בבליסה של כל מה שמוצע להם, כאילו יצאו מצום של 24 שעות. בזמן הזה התקליטן שהבריז מהכיתה בתיכון רוב ימות השנה, ידאג שהמוזיקה שהוא מנגן תמנע מהאורחים לדבר או לשמוע אחד את השני, והמטרד יפסק רק כשהכלה והחתן יגיעו לאולם.. אבל אז יתחיל טקס החופה המייגע, שלא מעניין אף אחד מהאורחים שממילא לא מבינים מה הרב ממלמל (ספק אם הוא בעצמו מבין)..

"לא לפנות אלי, לא לדבר אלי. טרילילי טרללה. אני לא שותה וודקה, אני לא שותה רד בול"

מיד אחרי החופה, מסע העינויים עולה שלב – התקליטן יזמין את "הזוג הטרי" לריקוד סלואו ראשון, במהלכו יקרא לכל הקהל להצטרף לרחבת הריקודים, שתהפוך מיד אחרי הסלואו לרחבת מימונה משודרגת ללא הגבלת ווליום.. האורחות האשדודיות עם תוספות השיער הבלונדיניות והלק האדום בציפורניים, יגיעו ראשונות לרחבת הריקודים, להפגין את כישורי העינטוז לצלילי הלהיטים ממיטב הרפרטואר הישראלי – "לא לפנות אלי, לא לדבר אלי. טרילילי טרללה. אני לא שותה וודקה, אני לא שותה רד בול" ושאר יצירות מופת מרגשות.
0

0

מי שמזמינים אותנו לאירועים שלהם, הם אלה שחייבים לכבד את האורחים שלהם!

בכל הזמן הזה, אני אצטרך לפנות לאורחים בשולחנות הסמוכים, לבקש לכבות את הסיגריות, כי תמיד יש כאלה שלא מעניין אותם שאחרים סובלים בגללם, אז למה שיעניין אותם שיש חוק שאוסר לעשן במקומות ציבוריים סגורים?
בסביבות השעה 23:00, כשהרקדניות מתחילות לשדר סימני מצוקה על רחבת הריקודים, ומנהל האירועים מזהה שמחצית מהאורחים נסו על נפשם וברחו הביתה, ניתן האות להוציא את המנה העיקרית לשולחנות.
בתור צמחוני יגישו לי במקרה הטוב ירקות מוקפצים ברוטב מתוק מעורר בחילה, ובמקרה הגרוע שניצל תירס מתועש שיצא מההקפאה, ואפילו בחימום שלו לפעמים נכשלים.

כל זה גרם לי לגבש את ההחלטה – זה לא רק שאני לא "חייב לכבד" את מי שמזמין אותי לאירוע שלו, אלא מי שמזמינים אותנו לאירועים שלהם, הם אלה שחייבים לכבד את האורחים שלהם!

• אין שום סיבה שייגרם לי סבל רק בגלל שרציתי לכבד אנשים ולהשתתף בשמחתם.
• לא מתאים לי שישבו מולי בשולחן וינשפו עלי עשן סיגריות.
• לא מתאים לי לשמוע מוזיקה בדציבלים מחרישי אוזניים, שמרעידים את השולחן, ושהבסים מזמזמים לי בתוף של האוזן ובחדרי הלב.
• לא מתאים לי שמלצרית תתכופף לצעוק לי באוזן את המנות לבחירה, עם ריח של סיגריות שיוצא לה מהפה, וזה בגלל שהיא לא שומעת אותי ואני לא שומע אותה, מאותה סיבה שציינתי קודם.

0

0

אני יודע שאני לא היחיד שסובל מזה. אני שומע מאנשים כל פעם את אותן תלונות על הרעש באולמות ועל בעיית העישון שנגרמת ע"י אנשים שלא מתחשבים באחרים.

הגיע הזמן לשנות גישה. להפסיק לחשוב שככל שהווליום גבוה יותר אז האירוע נחשב ליותר שמח. ממש לא! זה רק יותר ברברי.
מי שלא יודע לכבד את האורחים שלו, שלא יזמין אותם בכלל. לא חייבים קהל בשביל להתחתן. מספיקים רק 2 עדים.

לא קל ולא פשוט היום ללכת לכל האירועים. לרוב זה כרוך בהוצאה גדולה מעבר למתנה, כמו בייביסיטר, קנייה של בגד, סידור שיער, דלק או מונית, אפילו יציאה בשעה מוקדמת יותר מהעבודה ועד יום חופש כשהאירוע בעיר רחוקה.
לא יתכן שאדם שטרח והתאמץ בשביל לשמח אחרים, יחזור הביתה מאוכזב, מסריח מסיגריות ועם קולות מהדהדים באוזן.
זאת בעיה שמתרחבת ומתפשטת. אם לא נעצור את זה, זה לא יקרה מעצמו.

אז עד שזה יקרה, פשוט דלגו עלי!
כשתחליטו להפיק אירוע תרבותי, נעים, וכזה שמכבד את האורחים ואת בעלי האירוע, רק אז אשמח להגיע.