יש משהו בתמונה הזו, של שני אנשים צועדים יחד על חוף הים, שמזכיר לנו את כל מה שחשוב באמת.
בעולם שבו אנחנו עסוקים בלי סוף במרדף אחרי שלמות – עוד ניתוח פלסטי, עוד טיפול בוטוקס, עוד מרדף אחרי הגוף המושלם, אנחנו שוכחים את השאלה האמיתית: מי זה שיחזיק לנו את היד בסוף?
כי היופי דוהה, הגוף משתנה, הקמטים מופיעים, והשיער הלבן מתפשט כמו הגלים על החוף. אבל הלב, הלב יודע לזהות מי צעד איתנו את הדרך, מי בחר בנו שוב ושוב, גם בימים קלים וגם ברגעים של סופה.
זוגיות אמיתית היא לא פוסטר מושלם לאינסטגרם. היא ההבנה שגם אחרי עשרות שנים יש ערך עצום ללכת יחד, יחפים על החול, בלי הצגות, בלי פילטרים. זוגיות היא לדעת שיש מי שישים עליך יד כשאתה מתעייף, מי שישב לידך בשתיקה כשהמילים מיותרות, מי שיזכיר לך שאתה לא לבד בעולם הזה.
הים יודע לספר סיפור. הוא ראה דורות של אנשים שבאו והלכו, אוהבים שנפגשו ונפרדו, גלים ששטפו והותירו אחריהם חוף נקי להתחלה חדשה. ובתוך כל זה, מי שנשאר זה מי שאתה אוחז בידו.
אז אולי השאלה האמיתית בבוקר הזה היא לא איך להיראות צעירים לנצח, אלא איך לבנות זוגיות שמחזיקה לנצח. כזו שמבוססת על חברות עמוקה, על נאמנות יומיומית, ועל יד שתמיד שם. לא משנה כמה הגלים גבוהים.
כי בסוף, מה שנשאר זה לא התמונות מהחתונה, לא הניתוחים ולא הקריירות. בסוף, כשהחיים שקטים יותר, כשאנחנו צועדים לאט יותר, הדבר היחיד שנשאר הוא היד הזו, שתמשיך לאחוז בך גם כשהגל האחרון יגיע.
0
את הניוזלטר שלנו אתם מכירים?
0
צילום: משה קורן
