חניון ״חיים הרצוג״ הצמוד למתחם הבילוי ״גן העיר״ הפך בין לילה לחניון בתשלום, ומהלך אחד קטן הצליח להכעיס ציבור שלם. לא בגלל המחיר. 15 שקלים ליום חניה הם מחיר סביר ואפילו אטרקטיבי. הבעיה היא לא כמה משלמים, אלא על מה משלמים.
לו היה מדובר בחניון מוסדר, עם אספלט, סימון, ניקוז בסיסי ותנאים מינימליים, סביר להניח שהציבור היה מקבל את המהלך בהבנה. אולי אפילו בהערכה. אבל בפועל מדובר בשטח בוצי, מוצף, לא מפותח, כזה שמסכן רכבים ולעיתים גם בני אדם. חניון רק בשם, תשלום מלא במציאות.
בעירייה ימהרו לומר: שטח פרטי. וכאן יסתיים הדיון. הכול חוקי, אין טענה פלילית, אין ריח של שחיתות. בעל הקרקע החליט שאחרי עשר שנים הגיע הזמן לגבות כסף. על פניו, זו זכותו. אבל הזכות הזו מגיעה בלי התראה, בלי תמורה ובלי שום סטנדרט שמחייב כל עסק אחר בעיר.
ם
ם
מסעדה תיסגר בשנייה אם יתועד ג׳וק בצלחת. משרד ייסגר אם אין נגישות. בר ייסגר אם ימכור אלכוהול לקטין שחוגג יום הולדת בעוד יומיים. בית קפה ייקנס או ייסגר אם המוזיקה חורגת בכמה דציבלים מהמותר. אבל חניון, עסק שמשפיע על חיי התושבים מדי יום, שעה שעה, יכול לפעול בלי תנאים, בלי פיקוח ובלי אחריות.
איך ייתכן שגובים כסף על חניה בשטח מוצף ובוצי, מסוכן לרכב ולנהג, ואיש לא מתערב. איך ייתכן שאין רגולציה, אין סטנדרט, אין קו אדום.
לזכותם של תושבי אשדוד ייאמר דבר אחד חשוב: הם מצביעים ברגליים. רבים פשוט הפסיקו לחנות שם. זו ענישה אזרחית שקטה, אבל אפקטיבית. כי אם לא נעצור את זה כאן, כל בעל מגרש יעמיד שלט, יקבע מחיר לפי מצב הרוח, יקרא למקום איך שבא לו, ויגבה כסף כאילו מדובר בחניון מוסדר.
0
0
כל עוד אין אכיפה עירונית ברורה, האחריות עוברת אלינו, התושבים. שטחי החניה גם כך הולכים ומצטמצמים, והאדישות האזרחית היא הדלק שמאפשר לתופעה הזו להתרחב.
חניה היא לא מותרות. היא חלק מהחיים בעיר. וכשמתייחסים אליה כאל הפקר, התוצאה פוגעת בכולנו.
